כרמלה – אין דומה לה

באחד הבניינים היפים בתל-אביב שוכנת אחת המסעדות הטובות והמפנקות בתל-אביב - "כרמלה בנחלה". אם תבואו בזוג או בקבוצה, תוכלו להתענג על ארוחת הטעימות (עם חצאי מנות או מנות שלמות), העובדת על פי עיקרון הקונסיליום – המלצר רושם לפניו את הסייגים הקולינרים שלכם ומייסד עבורכם את הדרך אל האושר
תחילה, גילוי נאות: "כרמלה בנחלה" אינה נקראת על שם הלהקה המיתולוגית 'כרמלה גרוס וואגנר' ואף איננה מהווה מחווה לכרמלה מנשה או לרעייתו של איש המאפיה הטלוויזיוני, טוני סופראנו. "נחלה" אף היא איננה רמז ישיר או עקיף להתנחלות. "כרמלה בנחלה", חברים, נקראת כך על שום מיקומה בנחלת בנימין, בסמוך לשוק הכרמל. בניין התפעלהבניין המדהים ברחוב רמב"ם משלב סגנונות ארכיטקטונים - מחד, תל-אביב של שנות העשרים ומאידך, סגנון האופייני לארמונות עירוניים קלאסיים ברנסאנס האיטלקי. בית העמודים, שהיה לפני כ-80 שנה הבניין הגדול בתל-אביב, נבנה על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ'. קבוצת רדלנד אחראית לשיפוץ היפהפה של המבנה, והחזון הוא לשדרג את כלל המדרחוב לכדי רובע תוסס ואלגנטי. חלק מבית העמודים צפוי לעבור הסבה למלון בוטיק מפנק. כבר בכניסה למסעדת השף, אם תרצו ביסטרו, מתנתקים מהמציאות וצועדים לתוך עולם האגדות. המסעדה העצומה בגודלה, מתפרשת על שתי קומות. המתחם כולל מרצפות מצוירות מדהימות והחלל מחולק לאינספור חדרים: מספר חדרי אירוח גדולים, כל אחד יפה יותר מרעהו, גזוסטרה קסומה, מטבחים מסודרים ומבריקים, שני חדרים פרטיים, שיוצרים רצון עז לחגוג, קשתות ועמודים בחזית, עציצים תלויים (המזכירים Bed&breakfasts בבריטניה) ועוד אלמנטים עיצוביים, הגורמים לך לרצות להיות תושב קבע."כרמלה, אורחים נוספים הגיעו" ('חגיגה בסנוקר')בספטמבר 2001, כשהGround zero"" הפך לעיי חורבות, הונחו היסודות ל"כרמלה בנחלה" בקצה השני של העולם. בדיוק שלוש שנים אחר כך נולדה האחות הקטנה "הלנה" בנמל קיסריה. דניאל זך (זיסנבך), השף והבעלים של "כרמלה" ואורי ירמיאס, השותף העסקי מ"אורי בורי", מנפיקים חוויה קולינארית מתמשכת, מבלי להיגרר לטרנדיות חולפת. לא תמצאו במקום מוסיקה - זאת על מנת לאפשר לסועדים ליהנות משיחה לאורך הסעודה. ואם בסועדים עסקינן, הרי שהגרעין הקשה של קהל הסועדים קבוע ורובם מכירים זה את זה. מסעדת הגורמה מאכלסת, בין היתר, אנשי עסקים, בנקאים, פוליטיקאים, אנשי קונסוליות ואנשי עסקים מחו"ל, המתארחים במלונות העיר."Never eat more than you can lift" (מיס פיגי)ערב אחד הגענו, חברתי ר' ואני, למסעדה. זך המליץ לנו על ארוחת הטעימות, המתאימה לשני אנשים מינימום. מבלי לדעת באילו כמויות מדובר, נעתרנו. הארוחה מתנהלת על פי עיקרון הקונסיליום – המלצר שואל אם יש לסועדים סייגים קולינאריים כלשהם או העדפות מיוחדות. כשיש בידיו את הנתונים, הוא מרכיב את התפריט. פצחנו ביין הבית. באותו יום היה זה ברקן רזרב (מן הראוי לציין שכל היינות במסעדה מתוצרת ישראלית, גם יינות הבוטיק), שהחליק בטבעיות בגרוננו וכמו לא שתינו, טעמו נעלם אחרי כל לגימה. ~~~ לפתיחה קיבלנו סשימי ומעליו סלט ירקות שורש (צנון, קולורבי, כוסברה, שמן שומשום, מיורן וכרוב עם חומץ אורז ומיונז עם וסאבי), סלט 'אילנה' ירוק, עם רצועות גזר, ויניגרט פקאנים קלויים בתנור עם אבקת שום, קרם חצילים (חצילים מאודים עם שמנת, פטה, קרוטונים עם זעתר ועגבניות שרי) ולחם תוצרת בית עם חמאה. ר' התרגשה מהסשימי עד דלא ידע. אני, כבעלת חרדת חריפות ודגיגונים נאים, נתתי לה ליהנות בגפה. קרם החצילים היתה המנה המועדפת עליי מבין השלוש. לחם הבית, שמזכיר לחמים איטלקיים (פריכים מבחוץ ורכים מבפנים), היה בגדר קונצנזוס - ורע שכך, משום שהשתמשנו בו כתירוץ לנגב הכל. כך נגמרה לה סלסלה עמוסה וגם ה-Refill נשאב בלהט. ר', שאכלה בעבר ב"אורי בורי" נפלה בקסמי אחת המנות והיתה מאושרת לגלות שהיא מוגשת גם ב"כרמלה". כך היא זכתה שוב לאכול מהשרימפס בחלב קוקוס, מנגו, תערובת תבליני טנדורי, כוסברה ובוטנים. כל אלה הוגשו במחבת ברזל קטנה ולוהטת. אני זכיתי להכיר את התענוג החריף-מתוק הזה. בשלב זה ר' היתה מסופקת ומלאה. אני והמלצר החביב חשבנו שאין מנוס ושמוכרחים להמשיך. גייסנו כוחות למנה הבאה – דג אנטיאס בגריל על מצע ריזוטו ארטישוק ופרמז'ן עם שמן כמהין. הדג היה בשרי ונימוח והריזוטו מיוחד ומפתיע. ר' הצביעה על כרסה והודיעה נחרצות שהיא שבקה. המלצר הפציר בנו להמשיך במסלול המקובל ולטעום גם מהמנה הבשרית. כל מה שזללנו, אגב, היה בגדר "חצאי מנות" – ואם אלה חצאים, שאלנו את עצמנו, אילו כמויות טומנות בחובן המנות המלאות? על שולחננו הופיע צלי עגל חלב בציר בקר עם ירקות שורש ברוטב סילאן ולצידו פירה מוקרם עם גבינת פרמז'ן. את הבשר טעמנו ואהבנו ואת הפירה מחינו עד דק. על סף מוות קליני, התחננו בפני צוות המלצרים המקסים לעצור. לא יכולנו לדמיין כיצד נישא את עצמנו הביתה. חבל שלא נועצנו במיס פיגי תחילה. “Ecstasy is a glass of tea and a piece of sugar in the mouth" (Alexander Pushkin)הארוחה לא היתה שלמה בלי קינוחים, כך הוחלט בשבילנו, ובצדק. לצד הסיגריה העשירית, שהדלקנו בפרקי הזמן של המנוחות הגיעו שתי כוסות תה תוניסאי. במקור, התערובת המצוינת למערכת העיכול ולחוש הטעם נרקחה בבית לחם הגלילית (משם מגיע זך) והיא כוללת לואיזה, קינמון, ורדים, ג'ינג'ר, ציפורן וזוטא לבנה. הגראנד פינאלה הגיע בדמות צלחת טעימות של קינוחים מעוררי אקסטזה. זה לצד זה נחו להם עוגת מוס שוקולד קרוקנט, עם בסיס של אגוזים פריכים, קרם ברולה אלילי עם חצי תות מעליו, טארט אגוזים נפלא עם טופי ורוטב וניל וקרמבו תוצרת בית מהמם עם וניל ופסיפלורה ברוטב פסיפלורה. לשמחת בני ביתנו, רק טעמנו מכל אלה והיתר נארז הביתה. רצוצות אך מרוצות, קמנו ממקומנו בקושי רב. הצהרנו שנפצח בצום של חודש לפחות וקיווינו, שבפעם הבאה שנבוא המלון כבר יעמוד על תילו ונוכל לעלות לחדר הקרוב לנמנם. ניתן לקיים אירועים במקום עד 36 אורחים בחדרים הפרטיים או אירועים קטנים בחלל המסעדה.