מן העיתונות - שטראסה

"שטראסה" – פאב שכונתי מלבב ולבבי השוכן בלב תל-אביב ברחוב פינסקר הסימפטי – מביא חוויה נפלאה במחירים שפויים ובראש טוב לגמרי

"שטראסה" ממוקם בפינסקר. שהוא הרחוב ושהיא השכונה אשר צבעו את נוף ילדותי. סבתי האהובה והמנוחה גרה לא רחוק משם, על פינת הרחובות פינסקר וזלמן שניאור. רחוב פינסקר של אמצע שנות השמונים היה די משעמם יחסית למה שקורה בו היום – בתי קפה, מכבסה, חומוסיה מדליקה. אבל עם כל הכבוד לכל העסקים, הצובעים את הרחוב בגוונים פסטליים נפלאים, התכנסנו כדי לדבר על הפאב השכונתי הכי מדליק בתל-אביב – "שטראסה" שמו – בתרגום חופשי מגרמנית: "רחוב".

מהאווירה הנינוחה והביתית נהניתי כבר מהרגע הראשון בו נכנסתי לשטראסה עם שני חבריי, אמיר ואורנה, שעה שאורחות הפאב היו עסוקות בטורניר סנוקר מלהיב. טורנירים מעין אלו מתקיימים מדי ערב במקום, ומוסיפים לאווירה הכיפית והתוססת. "שטראסה" הוא המקום הראשון בתל-אביב שיזם טורניר פוקר המתקיים בו מדי יום ב'. שולחן הסנוקר המרשים (ניתן לשימוש בחינם, כן! כן!) זרח באור יקרות, מואר במנורה גדולה עם אהיל אדום. הקהל הצעיר יחסית (ממוצע גילים 25-26) השמיע קולו, והתחבר היטב עם מוסיקה ערבה לאוזן, לא פלצנית בעליל – שילוב בין מוסיקה אלקטרונית רכה לבין ישראלית.

התיישבנו. הברמן קיבל פנינו בחיוך, בנעימות ועם קמפרי-סודה ("המשקה של הקיץ", כך הוא קרא לזה), ואווירת השכונה (במלעיל) השתלטה על כל רמ"ח אברינו. המקום היה מלא במידה, מידה כזו שגורמת לך להרגיש חלק ממשהו חברתי "שווה" ומלבב, אך לא עמוס מדי, באופן שעלול לגרום לך להצטער על היום שבו הצטרפת לחברת בני-האדם. הרגשנו כמו בחדר VIP אחד גדול: ווילונות שחורים בודדו אותנו מתל-אביב הרותחת של יולי-אוגוסט ("חום יולי-אוגוסט אז היה כבד מאוד..."). כבר נהדר.

התפריט של שטראסה הוא תפריט שצד את עינך מהרגע הראשון – אותיות קידוש לבנה על רקע שחור. הוא כולל כמה "הגדרות" הכרחיות (למשל: "ש?כ?נ?ים – אנשים הגרים בקרבת מקום זה לזה"), הקשורות להווי המקום, וכן טיפים ועצות לשתיין המקומי (מי לא רוצה לדעת איפה קונים סיגריות, בזמן ישיבתו בבר?!). יעיל, ביתי, עם קריצה שמעלה חיוך. התפריט נסגר במשפט היפה: "You'll Never Drink Alone", ומרפרר לפאבים השכונתיים של אוהדי הכדורגל הבריטיים.

בין המנות הראשונות, ניתן ליהנות מקרפצ'יו פלפלים קלויים מתובל באנשובי ושמן-זית, בתוספת קרם גבינת-עיזים מזולף ולחם ביתי משובח. המנה הייתה קלילה, בעלת טעמים ים-תיכוניים, שהשתלבו זה בזה בצורה הרמונית. אם חשקה נפשכם בוורסיה הקלאסית והבשרית של הקרפצ'יו, גם אותה תוכלו למצוא בין המנות הראשונות. כמו-כן, התפריט כולל אמפנדס טריים ופריכים במגוון של מליות (בשר, גבינת-עיזים ופטה-חצילים) בליווי שני סוגי מטבלים. אכלנו, טבלנו ונהנינו מכל ביס. בהמשך, תוכלו ליהנות ממגוון יפה של כריכים – יותר ממכובד יחסית לבר. אם בא לכם לגוון ולאכול בשיטת "הביסים", תוכלו לבחור בפלטת הכריכונים או בהמבורגרונים – רעיון נחמד וקליל לשעת לילה של אלכוהול.

כאמור, הרגשנו בבית, המקום התלבש עלינו כמו כפפה ליד, ולולא העבודה שקראה לנו לקום למחרת בבוקר, נראה שהיינו ממשיכים לשתות ולאכול ולשתות ולאכול, (בעיקר בזכות העובדה שב"שטראסה" המחירים נוחים לכל כיס, תופעה שכיחה במחוזותינו), ולהתמכר למוסיקה הנעימה, ואולי אפילו היינו מצטרפים לטורניר הסנוקר המקומי. מי יודע...
אם להיות שכונתי, אז עדיף בפאב השכונתי. אם בפאב השכונתי, אז עדיף ב"שטראסה".

"למזוג כל אחד יכול, יותר חשוב לעשות בלגן על הבר", אומר הברמן איל חיות, תוך שהוא מנסה לשכנע את מי שהזמין וודקה עם רד-בול לעבור למשהו בריא יותר. הכירו את הברמן של שטראסה

איל חיות בן ה-24 החל את דרכו בענף בבר ההופעות זאפה שברמת החייל ולפני כשנה הגיע לאייש את הבר של ה"שטראסה" התל-אביבי. לעומת ברמנים צעירים רבים העובדים בתחום כדי לממן את לימודיהם אך לא רואים את הקריירה שלהם בחיי הלילה, חיות מבהיר כי הוא דווקא רואה את עתידו באותה סצנת חיי לילה. על העבודה בשטראסה הוא מספר כי מדובר בעבודה הכייפית ביותר שהייתה לו מעולם. ומה באמת יכול להיות רע בעבודה בה "יש המון בחורות שנראות נהדר, אווירה טובה וקהל רווי אלכוהול".

איך הגעת לתחום?
"לאחר השירות הצבאי לקחתי, כמו צעירים רבים אחרים, חלק בקורס הברמנים של זמן אמיתי. לאחר שהפעלתי קצת קשרים קיבלתי את עבודת הבר הראשונה שלי במועדון ההופעות זאפה. לפני כשנה עברתי לשטראסה ומאז אני שם."

מהי התכונה החשובה ביותר לדעתך שברמן טוב צריך לרכוש?
"לדעתי הכי חשוב שלברמן יהיו יחסי אנוש מעולים. למזוג כל אחד יכול, אבל יותר חשוב זה לעשות בלגן על הבר. עבורי התפקיד הזה בא לי בקלות. מדובר כאן בסוג של משחק, הטיפוס שאני מגלם מאחורי הבר הוא לא האני האמיתי. העמדה מאחורי הבר מעניקה לך סוג של ביטחון שיכול להיות רק לברמנים."

מה הטיפ הכי גדול/מוזר שקיבלת?
"פעם בהופעה בזאפה התווכחו שני ערסים על מי ישלם חשבון של 600 שקל. מין קטע של כבוד. בסופו של דבר כל אחד מהם השאיר 500 שקל על החשבון ואני חזרתי הביתה עם טיפ של 400 שקל."

מתי בפעם האחרונה רצית לשבור ללקוח בקבוק על הראש?
"זה בעיקר קורה לי כשלקוחות שיכורים מטרידים את המלצריות. לפעמים אני מתערב, אבל ברוב הפעמים אנשי הנהלת הבר לא נותנים לזה להתפתח למשהו לא נעים."

מהם המשקאות הפופולריים אצלך על הבר?
"בגלל שזהו בר שכונתי המשקאות הנפוצים הם בעיקר וויסקי ובירות, בעיקר גינס. יש לנו מגוון רחב מאוד של וויסקי ויש גם לקוחות רבים שמזמינים סינגל מאלטים. קוקטיילים אני מכין הרבה פחות, בעיקר לנשים שיושבות על הבר."

מה לעולם לא תסכים להגיש?
"אין איזה משקה שאני לעולם לא אסכים להגיש. כל מה שעושה טוב ללקוח הוא בסדר מבחינתי. למרות זאת, אם מישהו יזמין וודקה עם רד-בול אני אנסה לשכנע אותו ללכת על וודקה אשכוליות או קרנברי, גם בגלל שזה לא ממש בריא."

מה דעתך על הלקוח הישראלי?
"בסך הכל מדובר באחלה לקוח שגם משאיר טיפים מאוד יפים אבל גם מצפה לשירות טוב, בדיוק כמו שהוא רוצה. הלקוח הישראלי יודע בדיוק מה שהוא רוצה ולא תמיד מוכן לקבל המלצות. לפעמים לקוחות קצת משתכרים ועושים בלגן, אבל זה חלק מהעניין."

מה הרעל שלך?
"קמפארי וסודה. בערבי שתייה כבדים יותר אני שותה גם וודקה."

מה אתה עושה אחרי משמרת?
"בעיקר יוצא למסיבות טכנו עם החבר'ה מהבר ועם חברים שלי שתמיד ערים גם בשעות הקטנות של הלילה."

מתכון לחמרמורת:
"לשתות עוד צ'ייסר של וודקה איך שמתעוררים ואחרי זה מיד לצחצח שיניים."

ה"שטראסה", שפתח את שעריו לפני כמה חודשים ברחוב פינסקר, חנך ממש לאחרונה מסורת משחקי פוקר בימי שני בערב. כל מה שצריך זה לשלם כניסה ולשחק על פרס ראוי. אין כסף על השולחן, מה גם שהשולחן עצמו הוא אלתור שכל אחד יכול לקנות בחנות מתנות לגבר בסנטר. באווירה ידידותית מתקבצים ב-19:00 כ-30 איש חביבים במיוחד.

ניכר כי אין ביניהם היכרות מוקדמת וכולם הגיעו משמועות או דרך פייסבוק. באים, נרשמים, משלמים, מגרילים מספר שולחן ויוצאים לדרך, שמתחילה עם שלושה שולחנות שמצטמצמים לשולחן גמר אחד. לכל שולחן דילר, אבל לקרוא לו דילר זה להעליב את המונח, אז נקרא לו מחלק. לפעמים הוא טועה, לעיתים לוקחות לו כמה שניות להחליט של מי היד המנצחת, אבל שלושתם מאוד נחמדים. הצ'יפים דווקא לא מהסוג הזול. על גב הקלפים יש פרסומת לאתר פוקר מקומי.

"אנחנו משחקים משהו כמו שלוש שנים בבתים של חברים ובכל מיני מעגלים של טקסס הולדם שמסתובבים בעיר", מספר אדיר בריל, מבעלי המקום. "הרעיון שלנו כאן הוא פשוט להביא אנשים למעין סלון מוגדל שלנו, ליצור אינטראקציה בין חברים, תושבי השכונה ושחקנים חובבים אחרים".

בריל מסביר שהטורניר, על דמי הכניסה והפרסים המחולקים בסוף, הורכב בתיאום עם יועץ משפטי ואחרי שיחה ארוכה עם מי שמתעסקים בהימורים במשטרת מחוז תל אביב. "הסבירו לי שם שמבחינתם אין הבדל אם מדובר בשש-בש, דמקה או פוקר. כל עוד כסף לא מחליף ידיים - אין שום בעיה. וזה מה שקורה אצלנו. תמורת 50 שקל את מקבלת דרינק אחד חינם ופרס בסוף – שהוא לא כספי. הטורניר שלנו הוא חוקי לכל דבר. הבעיה היא התדמית העבריינית שיש לפוקר, שאת זה צריך לסלק, כי זה כבר מזמן לא נכון".

אדון חברמן אחד, לא חשוב מאיזו עדה, החליט יום אחד שהגיע הזמן שתהיה לו חברה, ומאז הוא רק מקטר איך הפך לדומסטי ככלבלב קצוץ זנב.

הרומנטיקה פורחת, ברוך השם, אבל כדוברמן טיפוסי, החרדות טורדות את מנוחתו הביתית של האדון חברמן: האם זה באמת הסוף? התמו נעוריו? והיות שבבית עסקינן, והבית, כמנהגם של בתים, נמצא בשכונה, ולשכונה, כמנהגן של שכונות, יש אף בר שכונתי הנמצא בתחומה, מצא לו הזוג הדומסטי באותו בר שכונתי אמצעי הגיוני לתבל מדי ערב או שניים את חייו הדומסטיים בבילוי דומסטי, שהרי אין הבר השכונתי אלא הרחבתו של הסלון הביתי.

ומכאן ביקש הזוג אף לארח אותי באותה הרחבה של סלונם, אלא שלמרבה הצער, עוד בטרם ניתנה לי האפשרות להתרשם ממנו בעצמי, כבר שטח בפני הזוג אינספור טרוניות שונות ומשונות על עצם סלונם זה, כמו ביקשו להתנצל, כזוג דוברמנים הזוכרים היטב כמה נוצצים יכולים להיראות החיים מהצד השני של הדומסטיות, על אפרוריות חייהם הנוכחיים.

"האווירה מנומנמת", טענו בעצב, "והעיצוב מטופש ומלא מרכיבים בלתי מוסברים" - בת הזוג עוסקת באדריכלות, רחמנא ליצלן. ובכן - מרגע שנכנסנו לבר החדש,שטראסה שמו, התברר לי כי החברמן ובת זוגו החיננית מאוד, דרך אגב, מדברים שטויות מוחלטות: הבר המה צעירים מקומיים שתאמו להפליא את רוח השכונה שבה הם מתגוררים - יפים אך מרופטים, רגועים ונינוחים. העיצוב אולי לא ייכנס למגזיני האדריכלות המובילים, אבל לפחות על הברקה תכנונית אחת חייבים להסכים: השולחנות הגבוהים, הצרים, הארוכים והמוצבים בצפיפות חמימה, ההופכים את הבר ואת אזור השולחנות ליחידה רציפה אחת, ומשווים לכל העניין תחושה של פאב שכונתי נטול יומרות מחד, ומעודכן ועליז מאידך.

הווילונות השחורים והכבדים החוסמים את חזיתו השקופה של החלל מעיני הרחוב הם גם, בניגוד לעמדתי בדרך כלל, בחירה נכונה, אם כי הייתי מוותר על זה החוסם את דלת הכניסה: איזשהו קשר עם החוץ כן היה תורם, לטעמי. ובפינת הכיף: שולחן פול באזור הכניסה - שריד, אם איני טועה, מימי הפאב הקודם ששכן במקום, הזיגי'ז, שהיה אף הוא חביב עלי מאוד. אלמנט עיצובי קפריזי שכזה - שני תבליטים של מעין ראשי צבי הבולטים מעמוד אבן מעל הבר - הוא פרט מקסים לדעתי.

התיישבנו באחד השולחנות (מקום אחר לא היה) ושאלתי את המלצרית מה יש מהחבית. "איך גינס נשמע לך?", היא הציעה. גינס נשמע לי מצוין (24 שקל). מלאי טרוניות כרימון הזמינו זוג החברמנים בקבוק גולדסטאר (21 שקל) וחצי סטלה (24 שקל) ואף טמנו ידיהם בתפריט האוכל עם מנת קרוסטיני ביאנקה (19 שקל) ואמפנדס פטה חצילים (26 שקל) שאותם ניאותו להגדיר "מאוד טעימים".

"אז מה כל כך לא בסדר?", ביקשתי להבין. הם הפנו את תשומת לבי למעין לייסט עץ עם פיתוחים ויקטוריאניים עדינים שהיה מתוח לאורך נקודת מפגש הקירות עם התקרה. מטר וחצי של הלייסט, בקיר העורפי מעל הכניסה לשירותים, היו חסרים. הדי.ג'יי שם את "I Predict a Riot" של הקייזר צ'יפס - שיר מאוד חמוד מלפני שלוש וחצי שנים. גברת ואדון דוברמן אמרו: "וואו, אתה כל כך בעניינים".



--------------------------------------------------------------------------------
השורה התחתונה
עיצוב: לייסטים סוררים
גישה: נשמעת טוב
סקס אפיל: ברגוע
מצב רוח: הומה ועליז
חומר אנושי: אנשי השכונה של הבר השכונתי
פלייליסט: רוקנרול מכל הזמנים
דרינק: חצי סטלה - 24 שקל
ליד הדרינק: אמפנדס פטה חצילים - 26 שקל
טיפ: מצוין לזוגות דומסטיים נרגנים
גישה לנכים: יש
שורה תחתונה: משהו טוב קורה לפאבים שכונתיים אמיתיים בעיר