שורות שורות של בקבוקי וויסקי יפהפיים ימשכו תחילה את מבטכם, אך דעו כי הפנינה האמיתית נמצאת כאן דווקא במטבח. "פרלה" בר ואוכל השוכן בפלורנטין הולך על הקו הדק שבין בר שכונתי עתיר משקאות למסעדה בשרית איכותית באמת
אם גם אתם, כמוני, מתלהבים למראה מדפים עמוסי שורות שורות של בקבוקי וויסקי יפהפיים, שרק מחכים להימזג אל הכוסות; אם גם אתכם מרגשת הציפייה להיכרות עם טעמים וניחוחות חדשים של וויסקי מרחבי העולם – אם התשובה היא כן, אזי לכם מיועדת הכתבה הזאת – ולכם מיועד הבר הזה: אוסף הסינגל מאלטים הגדול ביותר שאני מכיר, בצד הזה של איילון, מחכה לכם ב"פרלה". אם תהיו נחמדים יתנו לכם להריח ובהמשך יתנו לכם גם לשתות – וגם אם מדובר בהוצאה, הרי מי שאוהב וויסקי איכותי יודע שזה שווה את זה. המלצתי היא תחילה לטעום - וכך לייצר היכרות אינטימית (עוד טרם ההוצאה הכבדה יותר שלכם על אלכוהול) עם הבקבוק שילווה אתכם לשקיעה, ולרדת לעומקו ב"פרלה". זהו אפיק ההשקעה הטוב ביותר של כספכם בזמנים נמוכי ריבית שכאלה.
למרות שהמרדף אחרי הוויסקי האולטימטיבי הוא יותר מראוי, זה לא מה שהביא אותנו ל"פרלה". אנחנו הגענו בעקבות מידע על שילוב ייחודי ופיוז'ני, מעין כימרה מעניינת המתרחשת בפלורנטין. זה לא רק המסעדה המשולבת באווירה, זה לא רק הבר שמגיש גם אוכל אמיתי – מדובר כאן, ממש כמו אותו יצור אגדי בן כלאיים מאגדות יוון העתיקה שנקרא כימרה, בהכלאה שמטשטשת את הגבולות המוכרים בדרך להפוך למיתולוגיה.
"פרלה" הוא בר שכונתי במובן הטוב של המילה, השוכן ברחוב פלורנטין 8 בתל אביב ומגיש אוכל מושקע ואלכוהול איכותי. "פרלה" הוא מקום אידיאלי להגיע אליו אחרי העבודה ולהישאר בו עמוק לתוך הלילה, וזה בדיוק מה שעשינו. הגענו רעבים, צנחנו על הבר ומגוון האופציות לאוכל ושתייה בלבל אותנו. כדי להירגע, טרם הצלילה לחומרים הכבדים, הזמנו מייד בירה ונאצ'וס. הנאצ'וס, מנת בר קלאסית, הגיעו מהמטבח ולא מתוך שקית, טריים טריים, בכמות אדירה ורמת פריכות נדירה. הנאצ'וס לוו בשלושה מטבלים - סלסלת עגבניות, גוואקמולי ופנכת קרם פרש מצוינת. יחד עם הירידה במפלס הנאצ'וס בסלסלה, התחיל המקום להתמלא ולנו היה די זמן ואורך רוח להתלבט בתפריט העסקי (המוגש משבע עד תשע בערב) תחת השם "ביסטרו 7".
למנות ראשונות בחרנו את הסקאלופס - 3 קוקי עסיסיים ברוטב שמנת עדין וטעים, לצד טרין הגבינות והאגוזים ששילב בין כמה סוגי ירקות קלויים (חציל, קישוא ובטטה) לבין שכבת גבינה רכה ושמנמנה עם אגוזים. המנה הוגשה עם טוסטונים מרוחים בפסטו לצד קולי פלפלים והיתה זר של טעמים, מרקמים וצבעים, פשוטה רק למראית עין ומצויינת.
כדי להתכונן לעיקריות ועל מנת ללוות עוד כמה נאצ'וס לסוף טוב, ביקשתי עוד חצי טובורג. א' היושבת לצדי הזמינה, על תקן מרענן חיך, את קוקטייל הג'ינג'ר פיירס – קר קר, עם פיסות ג'ינג'ר ואבסולוט אגסים. אבסולוטלי מרענן. מתי יתחילו למכור את זה במיציות הרחוב?
בינתיים הגיעו העיקריות. היא אוסובוקו ואני אנטרקוט. האוסובוקו היה שוק שלמה של בשר מצויין, נימוח ונופל מהעצם, שיתקבל בברכה גם על ידי מי שטלה אינה ליטרת הבשר שלו. השוק נמשחה ברוטב קרמלי באיכותו אבל לא מתוק בטעמו והוגשה על פירה לצד גרגירי חומוס, שעיגלו את טעם התבשיל.
האנטרקוט, המיושן במקום, היה נתח איכותי ועשוי בדרגת הצלייה המומלצת לכולם - מדיום רייר, עם רוטב סילאן ויין אדום עמוק טעמים. הוא הוגש על מחבת לוהטת יחד עם פירה שורשים עדין של גזר, בטטה ותפו"א וסלט קטן וחם בניחוח מזרח אסיה.
קינחנו במנה ענקית, שמספיקה ליותר משניים, של פונדט שוקולד לוהט עליו הונח כדור גלידה וניל. הכדור המיס את דרכו פנימה כמו מטאור קר דרך לבה חמה, משאיר אחריו מהומה חמה-קרה ומתוקה.
בעודנו מלקקים את דרכנו החוצה מהפונדט, שמנו לב שהמקום מלא באופן נעים וברגע שפינו את הצלחות גילינו שאנחנו יושבים באחלה בר ולא במסעדה טובה. קצת הצטערנו לעזוב, אבל מאוד שמחנו להגיע.
גם אם תימשכו תחילה אל המדפים עמוסי הבקבוקים, דעו כי במטבח מסתתרת הפרלה האמיתית. "פרלה", שמגדירה את עצמה כ"בר ואוכל", זקוקה למילה חדשה מהאקדמיה שתעשה צדק עם מה שהמקום מציע. ובקבוק הקרגנמור 12 שנה? תודה ששאלתם, מריח נפלא.
מן העיתונות - פרלה
|
ROL, שווה לבדוק - 15.05.08
הרווח שבין הוויסקי לאנטרקוט / E.T
עיתון תל אביב, חיית בר - 23.02.07
הפנינה שנמצאה / יקיר אלקריב
הפינה בין ויטל לפלורנטין זוכה סוף סוף לנחת. יקיר אלקריב משתכר בפרלה
מעניין לפעמים לעקוב אחרי מקום שמחפש את עצמו, מחפש ומחפש ואז לפתע מוצא, כאילו גילה את הנוסחה שמאפשרת את המשך קיומו. זה הסיפור של החנות בפינת הרחובות ויטל ופלורנטין, שעברה תהפוכות רבות מספור בשנים האחרונות. בתחילה שכנה במקום המבורגריה קטנה שהפעילו שני שותפים. יום אחד בקבוקי הקטשופ וצנצנות החרדל נשארו פתוחים על השולחנות - הם נעלמו. אחרי כמה שבועות הגיעו יזמים חדשים, שיפצו את המקום ופתחו מסעדה עם תפריט אינסופי: מרקים, תבשילים, שניצלים, פסטות - כאילו מדובר במזנון דרכים ולא בחנות קטנה. עברו עוד כמה חודשים וגם המקום הזה נסגר מחוסר עניין של הציבור. לאחר מכן הגיע צמד נוסף: אב ובנו ששיפצו את המקום והפכו אותו למעין מסעדת יום. המסעדה שינתה את פניה לעת ערב והפכה לבר לילי עם הופעות מוזיקליות לא רעות. אחרי כמה שבועות גם המקום הזה נסגר. עוד כמה חודשים חלפו, המקום שופץ שוב ונפתח בו בר לילי קטן בשם פרלה. המקום עבד אבל הצליח רק לקרטע. אז הוא שופץ שוב, הגיע לתוצרתו הנוכחית - המוצלחת למדי לטעמנו - ומאז עלה על דרך המלך. הגענו לשם באחד מערבי השבוע החולף. היינו ארבעה ולמזלנו תפסנו שולחן פינתי מוצלח שחולש על פינת הרחובות ומאפשר סקירה שקטה של חיי הלילה. הבנות שתו מוחיטו ויין אדום והבנים בירה שלוותה בצ'ייסרים חביבים של ג'יימסון שהפך - כנראה באמצעות מהלכים שיווקיים נכונים - לוויסקי הפופולרי ביותר בעיר. מה אכלנו? מהתפריט הנרחב למדי בחרנו קערה של נאצ'וס, שהפתיעו מאוד, אולי משום שהיו תוצרת בית ואולי מפני שהוגשו עם גוואקמולה (ממרח אבוקדו פיקנטי עם פלפל אדום, בצל וכוסברה) מושקע וטעים; וקלמרי מטוגנים, שריחפו מעל רף הסטנדרט הנהוג בברים עבור מנה פופולרית זאת. אחת הבנות הדהימה את כולנו כשהזמינה לפתע סטייק אנטרקוט, שהגיע עם צ'יפס שנראו משכנעים מאוד. נדהמנו כנראה עוד יותר כשהיא דיווחה על שביעות רצון מלאה ממה שקיבלה וחיסלה את הצלחת במהירות. אחרי האוכל המשכנו בסיבובי השתייה: עוד בירות ל?ןבנות ועוד יינות ל?ןבנות. למרות שהמקום היה מלא לגמרי, המוזיקה התנגנה בנעימות שהתירה שיחה שפויה. על הבילוי החביב מאוד הזה, באחד הברים השכונתיים הנעימים בעיר, שילמנו 420 שקל, מתוכם לפחות 250 על אלכוהול. Blogger.com - 02.01.06
All Pearla, No Oystera. By Yonatan Frimer / Tel-Aviv Bar Crawler
The winter solstice had recently passed and a New Year was upon us. The fabled 2001 "A Space Odyssey" was at least five years our junior and it was time for a drink. A companion was selected during the forth-night's celebration and a choice watering-hole was all that stood in the way. Several attractive bars seemed to loom in the horizon, but the music, vibe and, dare I say, shape, was particularly intriguing to my companion and I on this cold Tel Aviv night. But find our place we did indeed. A small corner bar, a sign bearing its name had not even been put up yet, a sign that would soon read "The Pearla" It was not our first choice, mind you. We explored the nether regions of "The Whiskey Bar", which emanated a strange silence at this time of night, and decided, in the end, to expend our drinking allowance at the unnamed corner bar, the one we would later learn was to be called "The Pearla. Pearls are beautiful items of jewelry that are caused by an irritation upon the insides of a sea creature called the oyster. This particular bar was a manifestation in that irritation in many ways. While many of the bars in the UN protected "Bauhaus" area of Florentine certainly make an attempt at creating a pleasant and romantic atmosphere, The Pearla actually delivered. The minor details of the establishment are lost in my writings, but the vibe was kept strong and eminent by the fantastic choice of music being played by MP3 upon a virtual turn-table. The hit list was made by the owner, who claimed his name to be Erez ,as he made futile passes at my drinking companion. "I opened this place just 3 -weeks ago" he boasted "We are getting a sign next week". I could tell my drinking companion was not impressed. Who opens a bar in this land marked with suicide bombings and political turmoil? In this region full of dilapidated warehouses and random staircases which appeared to be the norm and no longer the exception. There was at least 5 other bars within a happenstance away and for a Monday night, business sure was booming. Where we witnessing the end of an era. A voyage in time when video phones are the choice not taken and debates range from hybrid-cars to oil-politics. Alcohol was the modern vice of choice, to drown our sorrows and forget our tomorrows. We no longer felt safe in our lives and needed a warm place for escape. The Pearla delivered, an while it was at it, it did it well. Sometimes is just all oysters and no pearls, but tonight it was all Pearls, without even one oyster. Except for the screaming drugged up prostitute which I'll leave for next time. |
