מן העיתונות - מיה בר

לצפייה בכתבה מתוך אתר "יין, גורמה ואלכוהול" לחץ/י כאן

שיטוט קצר במרכז העיר ירושלים בלילה חושף חיי לילה סוערים בעיר הבירה (תרתי משמע). מירה איתן ערכה סיבוב ברים קטן והגיעה למסקנה כי יש חיים בעיר הקודש

"מתי את באה לראות את חיי הלילה של ירושלים?" שאל אותי גיא הרן כבר לפני מספר חודשים. "יש חיי לילה בירושלים?" ניסיתי להתבדח, "לא הולכים לישון מוקדם?". הרצינות וההתלהבות של גיא וסקרנות קלה מצידי הביאו אותי לקבוע איתו פגישה לערב אחד, בו נעבור במספר ברים שילמדו אותי משהו על לילות עיר הבירה. צרפתי אלי את עפרה, ירושלמית מבטן שקיבלה העברה למרכז, אך ליבה עדיין בחלקו נמצא שם, לקחנו תרמיל ומקל ויצאנו לדרך הארוכה – עולים לעיר הקודש.

כדי להיכנס לאווירה באנו קצת מוקדם יותר וחווינו את השקיעה ממרפסת ממילא בבית קפה מול חומות העיר העתיקה ומגדל דוד. זה עשה את המעבר לעיר, אך לא הכין אותנו למה שקרה אחר כך.

יש חיי לילה בירושלים
שיטוט קצר בשעות הלילה במרכז העיר, חושף חיי לילה ענפים, מגוונים, שונים ומפתיעים. כמעט מכל פינה ניתן למצוא פאבים, מסעדות ומועדונים, חלקם פועלים עד השעות הקטנות. אז מה בעצם מיוחד כל כך אחרי שרגילים לחיי הלילה של תל אביב? ...בראש וראשונה - הקהל. במרכזי הבילויים של ירושלים אפשר למצוא מגוון מרתק של בליינים - חרדים לצד חילונים, ערבים לצד יהודים, נוער לצד קשישים ובליל שפות של תיירים מכל מקום אפשרי.

חווית הבילוי גם היא מגוונת, פאבים ביתיים וחמימים השוכנים בין הקשתות וכתלי האבן הירושלמית, אליהם אפשר להגיע לבוש בטרנינג ולהרגיש כמו בבית, בייחוד כשבעלי המקום מקבלים אותך בחום כאילו מצאו את אחיהם האבוד. וגם עשרות פאבים אורבאניים מסוגננים ומעוצבים, עם ברים ארוכים מעץ ונברשות גדולות הממוקמים באזור ’כיכר החתולות’. בדיוק במרכז, במתחם פיינגולד, בתוך מבנים ירושלמיים ישנים אפשר לשבת לשתות ולאכול בחצר המקורה או תחת הקשתות הגבוהות. ואחרי השתייה מחכה ל’תפרנים’ מתחם לילי של מזון מהיר ברחוב הלל, שחלק ממקומותיו אף פתוחים 24 שעות ביממה, וגם בסופי שבוע.

כ-100 ברים פועלים בירושלים, ואם תתחבר אל ירושלמי אמיתי תגלה כי יש עוד ברים ששומרים עליהם בסוד ולא מגלים לאנשים מבחוץ. 90% מהברים נמצאים במרכז, 5% נוספים באזור הרכבות ועוד 5% מפוזרים באזורים שונים. הברים בירושלים מלאי אופי, לא הולכים פה אחר האופנה, אין פוזות, כל בר והייחוד שלו.

מה שותים? אז מסתבר כי הבירה עדיין שולטת בירושלים ואיתה מככב בענק גם ערק בטעמים. פה ושם שומעים מבעלי הברים גם ’קיטורים’ על הממסד הירושלמי ששם רגל ולא עוזר לקדם את העיר כעיר תיירותית גם בלילה. ראש העיר החדש מפריע לעבודה, קשה לעבוד בירושלים, פקחים עושים חיים קשים. נוסף לכל, צעירי העיר עוזבים אחרי האוניברסיטה ובורחים לתל אביב. והכי קשה... למצוא בחורות בגילאי 26 ומעלה.

בית ספר וקברט מקומי
’מיה-בר’ היא הגרסה הירושלמית של הנורמה ג’ין התל אביבית. המקום נמצא ממש סמוך לארומה על רחוב הלל, במרכז העיר. בר סופר מקצועי, בו מבלים גילאי 24 ומעלה, וביום הוא משמש כבית ספר ליין ואלכוהול.

גיא הרן עבר מתל אביב לירושלים בעקבות לימודי המשפטים, ופגש את דרור אנגלשטיין שלמד ביולוגיה ואת אלרועי להב. שלושתם שימשו כמלצרי יין במסעדה הידועה 1868. גיא הוא עוף מוזר בעיר, "אני אוהב את העיר הזאת, אוהב את הבינלאומיות שלה, כרגע רואה עצמי ממשיך פה".

לפני כשנה וחצי הם פתחו ביחד את מיה בר, בכוונה להקים מקום מקצועי להדרכות על יין ואלכוהול שהבסיס הכלכלי שלו יהיה הבר בלילה. הבירות הנמזגות פה מהחבית הם שימאי, סן ברנרדוס, מרדסו וסמי קלאוס, די מפתיע, ומאוד יוקרתי ואיכותי. אפשר להגיד כי אנשי מיה בר הביאו לירושלים את הבירות המיוחדות. על מדפי הבר ובמקררים כ-100 סוגי וויסקי, 50 סוגי בירה, 22 סוגי וודקה, הרוב סופר פרימיום, ומבחר מעניין של סוגי רום מיושנים. במרתף היין הארוך אפשר למצוא עוד כמה אוצרות.

בלילה, המקום משמש יותר כפאב מאשר כמסעדה, אם כי יש אפשרויות אוכל שליד אלכוהול, אליהן חזרנו בסוף הערב, אחרי הסיבוב ההזוי והשתוי במרכז העיר. אוכל פשוט ולא יקר, אוכל של ברים קלאסי – המבורגרים, שניצלונים, כנפיים, כריכים, אנטיפסטי, שיפודונים, ועוד.

ביום, יש במקום ארבעה קורסים במקביל, סדנאות יין ואלכוהול והדרכות למסעדות ולברים. כמו כן, השלושה פועלים בהקמת גילדה, ארגון שיאחד את כל בעלי הברים בירושלים, כדי לקדם אינטרסים מול מוסדות, וגם מרכזים ’בנק עובדים’ לכל המקומות בעיר.

המקום לא גדול, יש פה לאונג’ קטן ואינטימי, אליו יורדים בכמה מדרגות. בר רחב ושולחנות בה גבוהים לישיבה. תאורה מעומעמת, תקרה נמוכה. המקום פתוח מ-19:00 עד השעות הקטנות ובו אירועים, הופעות - בימים אלה מפיקים הצגה שתיערך על הבר, חודשי נושא - כל חודש מתחלף נושא, יין, וויסקי, בירה, קוקטיילים.

בלילה המקום מתמלא בקהל איכותי, ברובו קהל קבוע. בבר הגדול הברמנים חייכניים ורוקדים עם המוסיקה המוכרת. הברמנים מכירים את כולם ומשרתים את כולם, אין מלצרים. כולם מקצועיים והצוות מגובש מהיום הראשון של המקום. ימי רביעי מוקדשים למופע אינטימי של יוצרים מקומיים. מעין הרגשה אינטימית בקברט מקומי.
מיה בר - רחוב הלל 18, פינת ארומה.

בר אנגלי טיפוסי
את הדרך התחלנו בנחלת שבעה. כבר פה אפשר למצוא מספר פאבים ומסעדות בחצר צדדית ובמרכזם בית כנסת, מראה הזוי למדי שייחודי כנראה לירושלים. פה עוברים את ’סמטת האמריקאים’ המלאה בברי ספורט ובליינים שקועים בענני הנרגילות.

ברחוב, מכל עבר פונים אליך בעלי מקומות ומזמינים אותך להיכנס אל המקום שלהם, לרגע הרגשתי כמו בתאילנד, האם זה האלכוהול או שזה אמיתי?
בפינת רחובות ריבלין והסורג שוכן לו ’בל ווד בר’ של צחי בן עמרם. 14 מותגי בירה מהחבית והרבה מהן בלגיות. כ-120 סוגי וויסקי, עוד בר מקצועי, והפעם בר בקונספט אנגלי טיפוסי, כולל תפריט האוכל. מוסיקת ג’אז ובלוז, רוק ואייטיז. הקהל מגוון, זרים וישראלים יחדיו. מקום תוסס ועמוס אנשים, מכל שכבות הגיל (מוגבל מגיל 23 ומעלה), שבאו לשתות ולשמוח, או לרקוד על השולחנות ולהתמסטל מהאווירה ומהאלכוהול.
בל ווד בר, רחוב יוסף ריבלין 5, פינת הסורג.

Sandman בז’בוטינסקי
בדרך לרחוב בן שטח, לאחר ששאלתי לשם הרחוב, מסבירים לי כי הירושלמים לא יודעים שמות רחובות, ההתמצאות וההסברים הם סימנים ומראי מקומות והמבין יבין. הרחוב הומה אדם ומלא מסעדות סואנות.

בלילה חמים בירושלים יושבים בפאב ’ז’בוטינסקי’, שנחשב כיותר אלגנטי, גילאי 26 ומעלה, ליד השולחנות שבחוץ. כל השולחנות במדרחוב מלאים, ובר חיצוני משרת אותם, בין הביטוח הלאומי ובית כנסת לעולי איראן. בפנים יש בר גדול והופעות. אם יורדים במדרגות האבן העתיקות מגלים חדר גדול למשחקי סנוקר ומסיבות ששימש כבור מים בעבר הרחוק. החדר מצולם במעגל סגור ואפשר לראות למעלה מה עושים למטה – ראו הוזהרתם, רואים אתכם! המבנה הישן יפה ואת האריחים הייתי שמחה לקחת הביתה.

מה שותים על הבר? בייחוד בירה. "לצעירים אין כסף" אומר הברמן, אבל לומדים לשתות בירות יותר ייחודיות, לא נדבקים דווקא לסטנדרטיות. ויש פה כמובן גם ערק בטעמים, טרנד ירושלמי. אני טועמת ערק עם תאנים, תמרים, פאפאיה ועוד. מול הפאב, ב’תל אביב קיטצ’ן’, מכינים כעשרים סוגי ערק בטעמים.

המקום פתוח כשנתיים ורבע, אומר יונתן הירשברג, שותף ומנהל. יונתן מספר לי על קבוצה בשם Sandman (חברת הפורט והשרי), קבוצה שהחלה דרכה בברלין כעוזרת למטיילים צעירים עצמאיים ומוצאת להם מרכזי תיירות, וכיום יש להם סניפים בכל העולם. הקבוצה נעזרת במקום, נותנת קופוני שתייה ואוכל למטיילים הצעירים, עמדת אינטרנט וספרי טיולים.

בימי רביעי יש במקום מסיבות, ובימי שישי (ביום) אירוע רחוב שמח. ברקע מוזיקת רוק קלאסית וישראלית. יש גם ’שעה מאושרת’ כל ערב, ומסתבר שהירושלמים גילו גם את הצ’ייסרים. מטעמים חביבים בתפריט האוכל מחולקים לשלוש קטיגוריות – 15, 20 ו-25 שקלים. פתוח משעה 11:00 ועד אחרון הלקוחות.
ז’בוטינסקי, רחוב שמעון בן שטח 1.

והעיר שושן צהלה ושמחה
ומכאן אנו עולים בשלומציון לכיוון רחוב יפו, ומאחורי רחוב כורש שבמרכז העיר, פונים לרחוב שושן, בו שוכנים שני פאבים סמוכים אחד ליד השני, הראשון מביניהם הוא ’הקצה’.

’הקצה’ של עידו ואייל לויט, הוא בר של תרבות, מוסיקה ואמנות, ההיפך הגמור מהמיינסטרים. בר מופעים ייחודי ,שפועל כשנה וחצי, גדוש פעילות ואירועים מכל סגנונות האלטרנטיבי. כ-20 אירועים בחודש, החל בסטנד אפ, מופעי דראג, ערבי מחווה לאמנים ויוצרים שונים, המשך בדי ג’יי ייחודיים, מוסיקה אלקטרונית, שחורה פריסטייל, עברית, רוק, עולם, נשמה, פסיכודאליה ועוד וכלה במופעי תיאטרון ובתערוכות.

מקום הזוי ויחיד בתחומו. תמונות גדולות של הצייר קלימט מעטרות את קירותיו. בימי שני – ערבים לזכר בר ’שושן’ המיתולוגי שהיה במקום. הלקוחות הקבועים של המקום שותים פה בייחוד גולדסטאר וסטארופראמן, בושמילס, ערק וקוקטיילים.

מקום שברעיון שלו היה יכול כנראה להצליח יותר בתל אביב, בירושלים קשה יותר להתקיים. ב-31 ביולי, צפויה מהבוקר מסיבת אומנות רחוב פרועה ופתיחת תערוכה, כל הרחוב יצבע בגרפיטי ופסלים יהודיים - ’והעיר שושן נבוכה’. הקצה, רחוב שושן 4.

’טוביה בר’ הוא פאב מאושיות הבילוי בירושלים. פאב שכונתי ’איני’, בו אפשר לשתות בירה עם החבר’ה, לאכול אוכל של ברים, תוך כדי בהייה בליגת האלופות על גבי מסך ענק ומוזיקת רוק מהעולם ומהארץ שמתנגנת ברקע ’ברגוע’. פתוח מ-20:00 עד אחרון הלקוחות. טוביה בר, שושן 6.

איתמר, שהיה הבעלים של טוביה בר פתח לעצמו מסעדה כשרה בשם ’זלדה’ ברחוב שלומציון, ועל הבר הוא ממשיך לתת יחס אישי, אהבה וחום לאורחיו, משקה אותם באלכוהול ומדבר איתם בשמחה על כל נושא. תוך כדי זה הוא מגיש ארוחות למחפשים רומניקה, אירועים משפחתיים ועוד. זלדה, שלומציון המלכה 15.

שוטי, שוטי, סירתי
ברחוב בן סירא אפשר ליהנות בכמה מקומות שונים. ’יהושע’ הוא אחד הברים הטובים בירושלים, שפועל כבר כתשע שנים. כשנכנסים לבר כל המבטים מופנים אליך, עיר קטנה, כולם מכירים את כולם וכמובן את בעלי המקום. איך זה קורה בעיר כל כך גדולה?" אני שואלת את גיא. "אם תורידי את החרדים, את המוסלמים שלא שותים, את הילדים והזקנים, נשארו בערך 300 איש מבלים, איך לא נכיר את כולם?" יהושע הומה אדם ושמח, הבר עובד טוב מאוד. מכל עבר אנשים עם כוסות יין, בירה וקוקטיילים. פתוח מ-16:00 עד 4:00. יהושע, בן סירא 3.

אם במקרה יצאת לא שבע ועם הרבה אלכוהול בראש, מעבר לכביש אפשר לשבת ב’חומוס בן סירא’, אחד המקומות הידועים והחזקים בזלילות של אחרי האלכוהול.

בהמשך רחוב בן סירא נמצא בר ’סירה’, לשעבר הדיוואן, אחד המקומות החזקים ביותר בעיר ושוב מקום הזוי ולא ברור לחלוטין. אנשים מגילאי 14 עד 70 שותים אחד ליד השני. הרבה אנשים יושבים בחוץ על הרחוב, מכיוון שבברים בירושלים שומרים על חוק העישון ופשוט לא מעשנים. הכניסה נראית כמו מערה חפורה. בפנים נמצא בר קטן מלא באנשים שהספיקו כבר להערות לתוכם כמות לא מבוטלת של אחוזי אלכוהול. רשימת האלכוהול מצומצמת למדי וגם לא יקרה. מקום הכי פשוט והכי שונה, ערבים עמוסים מוסיקה (על ידי די. ג’יי מקצועיים) שמשתלטת במומחיות על כל תא במוח. ואם נדמה לך שאתה נמצא בהזיה, היא אמיתית, אין פה פוזה. בן סירא 4 (אחת מהשלוחות של שלומציון).

חזרה למיה בר
הכניסה לפאב נמצאת בסמוך לארומה ולא ברור איפה מתחילים השולחנות של הפאב ואיפה נגמרים שולחנות ארומה, מה שלא מפריע לקהל משני הצדדים. המקום מלא, כוסות שתייה לפני כולם, מוסיקה, שמח.

אני פוגשת על הבר את עדי האדמונית, הברמנית של הזלדה, עליה אמרו לי כבר בתחילת הערב כי היא אחת הברמניות הטובות בירושלים. עדי הגיעה מנתניה, סטודנטית שעובדת כברמנית. "אני מתה על העיר, יש בה אינטימיות של עיר קטנה ויש ברנז’ה סגורה של ברמנים שעוברים ממקום למקום. בכל מקום ברמנים מקצועיים, עם הבנה באלכוהול". אני מוהלת את האלכוהול בשניצלונים עם צ’יפס, עוד כוסית קטנה של רום מיושן הרבה שנים, וההזיה כבר נעלמת לה במורד כביש 1.

במיה בר קוראים לכם לחדול מהערק ומהוודקה הזולה ולהיפתח לעולם היין. החודש הקרוב יוקדש לנוזל המשובח

אם יש משקה אלכוהולי שמזוהה עם ירושלים, זה ללא ספק הערק.
גם הבושמילס והג'יימסון הולכים פה חזק.
על גולדסטאר אפילו לא נתחיל לדבר.
אולי בגלל זה כשמדברים איתנו על חודש יין במיה בר, קשה שלא להרים גבה.
בעיר כמו שלנו, שעד לפני שנה בערך היה בה בר יין אחד וגם אליו הגיעו בעיקר כי אפשר לעשן שם, הקונספט נשמע די ביזארי.
עם זאת, שלישיית המיה מציעה בחודש הקרוב לחובבי היין המעטים שקיימים בעיר פסטיבל לטעמם.
מטרת פסטיבל היין שיתקיים במשך חמישה שבועות, ולא במשך שבוע אחד, כמו עם חגיגות האלכוהול במקום, היא לתת לירושלמים ולאורחיהם אפשרות לטעום יינות שונים, רבים ומגוונים תוך הדרכה, הכוונה וחשיפה לסוגים לא שגרתיים.
חגיגות נושא קודמות (בירה, וויסקי ומשקאות לבנים) הוכיחו כי יש ביקוש רב לאירועים מסוג זה, ומאחר ואנחנו מתקרבים לחג הפסח, תקופת השיא של צריכת היין בארץ, לא מפליא שדווקא עכשיו החליטו להתמקד בז'אנר.
להפך, מפתיע שלא עשו זאת קודם.
החודש יחולק לחמישה שבועות נושאיים שבמסגרתם ייערכו סדנאות מקצועיות, הקרנות סרטים, טעימות של יינות, הופעות ואירועים נוספים.
הנושאים של השבועות האלה לפי סדר התרחשותם יהיו: יינות עולם חדש, יינות עולם ישן, יינות מבעבעים, יין ישראלי ויקבים גדולים ויקבי בוטיק.
שיאו של החודש יהיה באמצעו עם מסיבת יום הולדת שנה למקום, שהדבר היחיד שהסכימו לחשוף לגביה זה שהיא תסתיים בסביבות 8:00 בבוקר לאחר ארוחת בוקר מפנקת במיוחד.
הפסטיבל החודשי יכלול תפריט יינות ייחודי כולל מחירים אטרקטיביים לקנייה הביתה, קורסי יין וסדנאות ואף הקרנות של סרטים העוסקים ביין, כמו "דרכים צדדיות" ו"שנה מופלאה".
את החודש תחתום סדנת יינות בוטיק חד פעמית שיעביר ברי ססלוב, מבכירי מדריכי היין בארץ, והיא תכלול טעימות וכיבוד קל.
אנחנו בגחלילית בעד.
כבר הרבה זמן שיש הרגשה שהכול חוזר על עצמו: האנשים, המקומות, הסמים ואפילו האלכוהול.
לפחות כאן יש אופציה למשהו שונה.
נקווה שהמיה יהיו הראשונים, ושעוד הרבה אחרים ילכו בעקבותיהם.