מן העיתונות - קויאה

כשרעבים לבשר, הולכים אל הותיקה והעסיסית (קויאה). כשמתחשק חלבי, פונים לצעירה בבית הקפה העברי (חמניה). השתיים שוכנות במרחק כיכר זו מזו ו'מקיימות יחסים' מפרגנים

בין שאתם טורפי בשר או חובבים מוצרי חלב (או גם וגם), אז מצאנו שתי מסעדות 'אחיות' - אחת חלבית והאחרת בשרית - הממוקמות בפארק העסקים והתעשיה המטופח של קיסריה (בחלק הצפוני, לא רחוק מתחנת הרכבת), במרחק כיכר יפה אחת זו מזו. 'האבא' והבעלים של צמד המסעדות הוא שי כהן (איש עסקים שגר באזור), שהשכיל לבחור להן צוות עובדים נאמן ובעל גישת שירות איכותית. המסעדות כשרות ופועלות במשך כל ימי השבוע, עד לפני כניסת השבת ומאחרי צאתה.

''חמניה'' היא בית קפה מסעדה חלבי כשר, שנפתחה לאחרונה ומחזיקה בקונספט ישראלי, בדגש על מוצרים מקומיים מאזור הכרמל. המקום שעוצב ב''רוח של פעם'', עם מרפסת פתוחה והרבה צמחיה ירוקה, פונה לאנשים שמחפשים מקום עם אוירה קסומה, שירות לבבי ואוכל טעים וטרי.

יערה רביד מנהלת את המסעדה עם החיוך הענק שלה, בשיתוף עם השף אוהד בנאי, שמגשים לנו את הפנטזיות הקולינריות שאפילו לא חלמנו עליהן. בבניית התפריט הקייצי שמו בחמניה דגש בבחירת מנות העשויות ממוצרים ישראליים ומקומיים- אזוריים. רמת הטריות נשמרת בקפדנות, וכל מנה נעשית ברגע ההזמנה, עם דגש על טעמים בסיסיים שנותנים מקום לכל מרכיב ומרכיב במנה. התפריט מורכב ממבחר ארוחות בוקר, פסטות, סלטים, פיצות מהטאבון שנמצא במקום, דגים ועוד.

בחמניה אופים את הלחמים מול עיני הסועדים (אח, הפוקצ'ות...) ומגישים מנות בריאות מזינות לצד פינוקים מושחתים, כדי שכל אחד ימצא מענה לגחמותיו. רביד ובנאי אומרים: ''אנחנו רואים בכל אורח יחיד ומיוחד ותופסים את השירות כערך עליון. ילדים ומשפחות רצויים מאוד אצלנו ואנחנו מציעים מבחר מנות ילדים מגוון ואף מנות תינוקות שעשויות פה. צוות חמניה ישמח לארח אתכם''. ואכן, השירות במסעדה חביב וידידותי והמחירים סבירים, טל': 04-6264041.

במרחק כיכר אחת מהאחות הצעירה, ממוקמת האחות הגדולה - מסעדת ''קויאה'', שכבר הפכה למוסד הבשר המוכר והאהוב באזור. המטבח הוותיק והכשר של קויאה מגיש כבר למעלה משמונה שנים מגוון של מנות איכות, במיוחד לקרניבורים שבינינו (מי שאוכל בשרם של אחרים...). דרך אגב, קויאה היא אלת שבט המאיה.

כאן ההתמחות היא בסטייקים מצוינים, העשויים מנתחי אנטרקוט ופילה מובחרים ושלל המבורגרים משובחים מבשר טרי, שנעשים לפי המידה המבוקשת על-ידי הלקוח עם ההזמנה. בנוסף מציע התפריט המגוון של 'קויאה' שלל מנות פתיחה מעולות כמו למשל: קרפאצ'ו בקר - פרוסות סינטה נא מתובלות בבלסאמי, שמן זית ורוקט, המוגש עם לחם, או עוף בבירה - 250 גרם רצועות עוף מצופות בבצק בירה, מוגש עם מלפפון חמוץ ואיולי קארי.

בתפריט נמצא גם מנות שמתאימות לילדים, סלטים מגוונים, בירה קפואה מהחבית, שתייה קלה וכמובן אלכוהול מגוון ומשובח שלא היה מבייש אף בר. ואי אפשר בלי קינוחים נהדרים כמו: פנקוטה אגוזים - פנקוטה אגוזים על דסקיות קדאיף בליווי סורבה קוקוס, בוטנים, שברי קרמל ואגוזים מסוכרים, או חלבה - פנקוטה של חלבה בדסקיות קדאיף, סורבה קוקוס ושערות חלבה.

המבנה מעוצב באלגנטיות וניתן לקיים במקום גם אירועים עד 80 איש, במגוון תפריטים, כאשר המנות מוגשות למרכז השולחן והסועדים מסביב לשולחן מתכבדים ונהנים כאוות נפשם משפע של אוכל ושתייה כיד המלך. ואם הזכרנו מלך, הרי מבחינתנו הוא השף המהולל יוני מזרחי, ובמקרה שלנו היתה גם מלכה - מנהלת המשמרת החביבה, מור דנה. המחירים בקויאה אינם זולים, אבל שווים כל ביס, טל': 04-6273005.

ואחרי שסיימתם לאכול (ב''חמניה'' או ב''קויאה'' או אתמול בזו ומחר באחרת) - אל תחמיצו סיור בקיסריה המקסימה,

בדרך לטיול או לביקור חברים: מצאנו חמישה מקומות מומלצים שמסתתרים בדרך לצפון. גבינות ולחם, קפה משובח או המבורגר איכותי - רק תבחרו איזו אתנחתא אתם רוצים לעשות

קויאה – פארק התעשייה קיסריה
מוסד אוכל שעובד טוב כבר הרבה זמן עם תפריט קבוע ומצליח. הכיוון הוא דיינר אמריקאי-ישראלי עם נוסחה בסיסית שקולעת למטרה ומספקת קהלים של משפחות, עוברי אורח, עובדים בסביבה שבאים לעסקית וצעירים אחרי הים שבאים לאכול ולספוג קצת אווירת בר בלילה. בשנה האחרונה המסעדה הפכה כשרה, אך הדבר לא פגע בהמבורגרים הטובים ובתפריט המגוון והמחירים הנוחים. בתפריט: נתחי אנטרקוט, סינטה ופילה, מגוון המבורגרים (עם תוספות לבחירה כמו גוואקמולה, פטריות, בצל), מנות פתיחה (סלט עוף, כנפי עוף, סלט פטריות חמות) וגם ארוחת ילדים. יש גם מנות קבב, פרגיות ושניצל.

לא לפספס: ההמבורגרים טובים ומשביעים. רוטב הבית שמרטיב את הסלט הירוק הוא כבר שם דבר.
מחירים: המבורגר החל מ-54 שקל (מוגש עם צ'יפס או טבעות בצל), מרק: 24 שקל, פסטה: 42 שקל, עיקריות: החל מ-52 שקל, קינוחים: 32 שקל.

מסעדת קויאה מקיסריה מציעה לכבוד יום העצמאות הקרב ובא מארז ברביקיו שלם למנפנף המפונק. המארז כולל גם נתח אנטרקוט בן 600 גרם, רוטב צ'ימיצ'ורי ושני בקבוקי בירה, תמורת 249 שקלים.

חברי מועדון הלקוחות של המסעדה ייהנו מהנחה של עשרה אחוזים בהצגת קופון החבר עד ל-8 במאי.

קויאה, פארק תעשיה צפוני, קיסריה. טלפון: 9095*

אזהרה: הכתבה הבאה אינה מיועדת לאנשים חסרי רכב / חברים עם רכב / בני דודים מדרגה שניה שאפשר להשאיל מהם רכב. למעשה, כל מי שאינו תושב של קיבוץ משמר השרון ותלוי בחסדיה של התחבורה הציבורית בישראל, כמו עבדכם הנאמן (בדרך כלל), יכול לעזוב כבר עכשיו ולחסוך מעצמו תיאורים מפורטים של אוכל, שהכי קרוב אליו שהוא יוכל להגיע זה צג המחשב ממנו הוא קורא כרגע.
כפי שבטח כבר הבנתם, קויאה לא נמצאת בתל אביב. הדיינר המגניב הזה שוכן צפונית אלינו (ולא, רמת אביב ג' לא נחשב צפון. גם לא הרצליה פיתוח), בכניסה לקיבוץ משמר השרון, והוא אחיו הצעיר של קויאה הותיקה מקיסריה. אז למה לנסוע כל כך רחוק, אתם שואלים? כי חוץ מאשר לחופשה, ישראלי טוב נוסע רחוק רק בשביל שני דברים: שלג טרי ואוכל טוב – ובפעם האחרונה שבדקתי, לא יורד הרבה שלג בעמק חפר.
אז לא נתמהמה הרבה על העיצוב, שמשלב אווירת בר-לאונג' עם אי-רשמיות של דיינר אמריקאי מהסרטים – מה שהופך את האכילה להרבה יותר נעימה. וזה המקום לעבור לספר על המנות שאני אכלתי ואתם עוד לא (כדי לשמור על שמי הטוב, עליי לציין שאת כל המנות שלהלן חלקתי עם עוד סועד. או, במילים אחרות – אני לא כזה בהמה).
המנות הראשונות שהזמנו היו שיפודי קויאה, פטה כבד עוף וכבד קצוץ. הכבד הקצוץ הוגש על טוסטונים בליווי בצל מטוגן והיה טעים, אבל די סטנדרטי. הפטה, לעומת זאת, כבר הראה סימנים של הברקה: הוא הוגש בליווי לחם בריוש וקונפיטורת בצלי שאלוט (שלרגעים חשבתי לגשת למטבח ולבקש לקנות צנצנת ממנה). שיפודי קויאה נושאים פיסות קטנות ואלוהיות של אנטריקוט ברוטב צ'ימיצ'ורי – ורק נאמר שטוב שהם הגיעו במספר זוגי.
המנות העיקריות כבר היוו סכנה ממשית למוניטין שלנו כאכלנים העשויים ללא חת. פתחנו בקדרת כתף: רגו כתף בקר עם ירקות שורש, עגבניות מיובשות, פטריות ויין, שהזכיר את תקופת הילדות בה נהגנו (כלומר, נהגתי) לשפוך לקערה את כל סוגי הממתקים והחטיפים שהכי אהבנו, במחשבה שמה שטעים בנפרד יהיה טוב יותר ביחד. כאן זה באמת עובד. המשכנו עם רביולי בטטה ברוטב שמנת ופלפל קלוי, שהיה טעים מאוד וגם עשוי במידה הנכונה, אבל לא אכלנו הרבה ממנו כדי להשאיר מקום לשתי המנות הבאות: סטייק אנטריקוט 300 גרם והמבורגר 220 גרם. הסטייק היה מנתח אנטריקוט מיושן שנצלה, לבקשתי, במידה הנכונה בעיני השף (כזה אני, סומך על טוב לבם של זרים). לשמחתי, האמון שנתתי בשף היה מוצדק – הסטייק הגיע עסיסי וטעים במיוחד. להמבורגר שהגיע אחריו לא היו הרבה סיכויים. הקציצה הייתה טעימה, והיא לוותה בירקות וקוביות הום-פרייז תפו"א ובטטה, אבל הוא הגיע בשלב שבו כל ביס לווה ברגשות אשם ואנחות מוזרות שמשמעותן "למה? למה אכלתי כל כך הרבה?" כמובן שזה לא עצר בעדנו לטעום משני קינוחים: פונדנט שוקולד וקרם ברולה. שני ביסים מכל אחד הספיקו על מנת להגיע לשלוש מסקנות – (א) הם טעימים; (ב) היינו צריכים לסיים ברביולי; (ג) אין מצב שהיינו מסיימים ברביולי. לא נורא, צום של יומיים-שלושה ואנחנו כמו חדשים.

חווית שירות מתקנת ב"קויאה" שבקיסריה הביאה את המדור לחישובים גיאומטריים. גם האוכל היה טוב, אבל האווירה הנעימה במקום היא זו שנטרלה את מיצי הביקורת. פיתגורס (האיש, לא הפאב) זכה לתהילת עולם כשפענח בנוסחה פשוטה אחת את מסתורי המשולש ישר הזווית. ההישג שלי אולי לא יכול להתחרות בשלו, אבל נדמה לי שהצלחתי להעמיד על נוסחה פשוטה אחת את מסתורי השירות עקום הזווית במסעדות שלנו. איכות השירות עולה ביחס ישר לריבוע המרחק של המסעדה מהברז השלישי מימין בבריכה של כיכר רבין. זה לא שאין בתל אביב שירות טוב. יש ויש. וזה לא שאין בתל אביב מלצרים ומלצריות טובים, נהפוך הוא (אחדים מהם אפילו הוזכרו כאן במפורש בחודשים האחרונים), אבל ככלל, יש פער בולט בין הפריפריה לבין הכרך. גם כאן וגם כאן, כדי שהדברים יהיו ברורים, מדובר בחלטורה של אנשים צעירים שנמצאים בדרך למקום אחר. אבל כאן נגמר הדמיון, בו בזמן שבתל אביב ישתדלו תמיד להזכיר לך שהם בדרך למקום אחר, שהם נמצאים כאן רק במקרה ובכלל, שתדע שלהם זה עולה יותר, בפריפריה התחושה היא שאם כבר באנו, אז ניתן יום עבודה. קויאה, מסעדת הבשרים החביבה באזור התעשייה של קיסריה, היא דוגמה מצוינת לאיכות השירות בפריפריה. קודם כל המלצריות לא עומדות. בלא מעט מסעדות בתל אביב ההרגשה היא שהמלצרים מתפנים ללקוחות רק כשיש להם רגע חופשי מהסידורים המאוד דחופים שלהם בינם לבין עצמם. תמיד בעמידה, תמיד ליד מסך מחשב. בקויאה, משום מה, המלצריות נמצאות בתנועה כל הזמן, ואין רגע שבו שתיים או שלוש מהן לא נמצאות עם הפנים ללקוחות. אבל זה לא נגמר פה, זה נמשך בכך שבפריפריה, לעיתים קרובות יש תחושה שלמלצרים ולמלצריות יותר אכפת מהמקום שבו הם עובדים. גאווה לוקאלית אולי. יתכן שזה נובע מכך שבמקומות יותר קטנים מכירים את בעל הבית (או את אחיו), ויתכן שזה נובע מסיבה צינית יותר: במקומות קטנים יש פחות אלטרנטיבות ולמלצרים יש אינטרס אמיתי שמקום העבודה שלהם ימשיך להתקיים. כך או כך, נעים לבוא למקום שבו כשהמלצרית שואלת אם הכל בסדר, היא גם עומדת ומחכה לתשובה. נעים לבוא למקום שבו המלצרית גאה להסביר על המנות של המקום ועל היינות שלו כאילו הייתה שותפה. במילים אחרות, אם עדין לא הבנתם את זה, קויאה הוא מקום שמאוד נעים לבוא לאכול בו, וזה שהאוכל טוב בטח לא מזיק. המומחיות של המקום היא בשרים. משום מה, אצלנו כל מנגליסט חובב בטוח שהוא מומחה לבשר, וככה בדיוק נראות רוב מסעדות הסטייקים שלנו. למען האמת, אפילו אצלנו, מקום שבו מבחר הנתחים, הגזעים והספקים לא מגוון במיוחד, עדיין יש הבדל גדול בין מסעדות שיודעות לקנות בשר ולטפל בו לבין אלה שגורסות: "כולה סטייק, כמה מסובך זה כבר יכול להיות?". אחד מהנתחים שסובלים במיוחד מהגישה השניה הוא הפילה. על פניו, פילה הוא הנתח שהכי קל להגיש, נכון? לא נכון. פילה הוא הנתח שהכי קל לקלקל. ראשית, יישון לא נכון מעניק לו מרקם מסמורטט וטעם לוואי, ועשייה לא נכונה על הגריל גורמת לכך שהבשר חצי מיטגן וחצי מתבשל, וטעמו הופך להיות בטעם בשר ישן ממרק. בקויאה לא מתחכמים: הבשר מיושן היטב, הנתח מוצלח, וכדי להימנע מסכנת הטיגון הקלוקל, הם מגישים את הפילה בטבעות ולא בנתח. אולי לא הכי אלגנטי, אבל הרבה יותר טעים. מוצלח אפילו יותר היה האנטריקוט המשובח: נתח יפה תואר וסקסי, שנצלה על גריל לוהט כך שכל המיצים והטעמים נאטמו בפנים. הסטייק הגיע עם רוטב חמצמץ, מהסוג שנהיה אופנתי עכשיו בגלל שיטפון המסעדות הארגנטינאיות, אבל טעמו הטבעי היה כל כך מוצלח שאפילו מלח לא היה צריך להוסיף לו. הצ'יפס שליד יכלו להיות קצת יותר פריכים וקצת יותר מוצלחים, והמנות האחרונות (הטובות, הן באות מ"נדב קינוחים" ברמת ישי, מקום שיודע לעבוד) יכלו להיות קצת יותר מגוונות, אבל הבשר הטוב והנועם הטוטאלי של המקום נטרלו מראש את מיצי הביקורת. רק עניין אחד נשאר פתוח: מה זה קויאה? המלצרית אמרה שזו אלה של בני המאיה. מצטער, לא מכיר. הכי קרוב שמצאתי זה אל בשם קוה, אחד משמותיו של קסאמאן-אק, אל הצפון, ועוד אל בשם קאקולהא, אל הברקים. ייתכן, מכל מקום, שהכוונה לאלה אחרת לגמרי. יש אלת מאיה בשם קוקולקאן, אלת הרוח ובהשאלה ניו אייג'ית, גם אלת הגולשים, שמחמת היראה נהוג לכתוב את שמה רק באות אחת. בלוגו של המסעדה אכן מופיעה K גדולה, אבל גם זו לא קויאה, כך שאם מישהו מכיר אלה בשם קויאה, אשמח ללמוד. מצד שני, כל זמן שבקויאה עושים סטייקים כמו שצריך, מה זה עניני? מצדי שיקראו לאלת הבית שלהם יענקל'ה.

מסעדת קויאה מתמחה בהמבורגרים, אך מציעה מגוון מנות טעימות. חבל שמבחר הראשונות בתפריט לא נדיב מספיק.
נעים לעשות עסקים בפארק התעשייה בקיסריה. הכבישים מצוחצחים וריקים מתנועה, איי התנועה ירוקים והמבנים הגדולים משולטים בקפידה. אמריקה. ליתר דיוק - הרגשה של אזור תעשייה מטופח או אאוטלט מתוקתק אי-שם בדרום ארה"ב. לא תפגשו אנשים על המדרכות, וכולם באים ויוצאים ברכבם הפרטי. מסעדת קויאה שבפארק, בורגר בר באווירת דיינר, מעצימה את האסוציאציה.

המומחיות של קויאה היא המבורגרים, אך התפריט מגוון וכולל גם מנות עוף, בקר, פסטה וסטייקים. בסופי שבוע קיציים המסעדה מלאה במשפחות ובצעירים רעבים שבאים אחרי הבילוי בים, ובאמצע השבוע שולטת בצהריים אווירת קז'ואל, שמשתלבים בה גם בכירים שעובדים בפארק.

מכיוון שכבר ערכתי בעבר היכרות מוצלחת עם ההמבורגרים הטובים, החלטתי ללכת על עיקרית קלאסית של פרגית עם תפוחי אדמה בתנור. בתחום המנה הראשונה ההתלבטות היתה הרבה יותר אנמית: הבחירה נעה בין מרק (בצל באותו יום), סלט חסה או מנת לחם. מפאת העונה נפסל המרק, מנת הלחם היא בחירה מרגיזה וראוי שתוצע על חשבון הבית, וכך נבחר הסלט כברירת מחדל. מאכזב שהאפשרויות לא נרחבות יותר וכוללות ראשונות נוספות מהתפריט, כמו פאטה כבד או סביח מתוחכם.

מזל שהסלט הפתיע לטובה: לשולחן הגיעה קערת חסות רעננה מעוטרת בגזר וצנון. עלי החסה בסגול וירוק נבחרו בקפידה ורוטב הבית - תפוז-צ'ילי - היה מיוחד וממכר.

כנראה שבקויאה חזקים ברטבים. אסקלופ הפרגית טבל בתערובת מצוינת של בלסמי וסילאן. שני המרכיבים עבדו היטב יחד והתוצאה היתה לא מתוקה ולא חמצמצה מדי. נתחי הפרגית היו עסיסיים ובשרניים. לצדם התגודדו בצלחת תפוחי אדמה קטנים, שנאפו בתנור ללא טיפול יתר והתלחלחו ברוטב המוצלח.

סמוך ל-15:00 נרגע העומס. השקט שהשתלט על המקום פיתה להישאר עוד קצת על הספה הנוחה - פיתוי שנגמר בפאי תפוחים טעים עם גלידת וניל (30 שקל). הפאי הגיע בצורת מכתש בצק פריך עם גג שטוח, שבתוכו תפוחים בחמאה וקינמון. סיום מוצלח לארוחה מוצלחת.

חשבון, בבקשה

ההצעה: מנה ראשונה (מרק/סלט חסות/מנת לחם) ועיקרית במחיר העיקרית (החל מ-42 שקל)

טוב לביזנס: קויאה מספקת את כולם: צעירים, משפחות וגם עובדים בכירים

בשולחנות הסמוכים: מנכ"ל החברה לפיתוח קיסריה אסא אברמסקי, בכירים מחברת DPL וחברות נוספות שפועלות בפארק התעשייה

יתרון יחסי: תפריט היינות של קויאה כולל רק יינות ישראליים במחירים טובים. כוס יין לבן של יקבי רמת הגולן עולה 25 שקל, ומחירם של יינות אדומים של יקב ססלוב, רמת הגולן וגליל מתחיל ב-26 שקל לכוס

מישהו מטפל בך: שירות יעיל וחייכני

---

קויאה, השוהם 13, פארק תעשייה צפוני, קיסריה, טלפון: 9095*. העסקית מוגשת בימים א'-ה' בשעות 12:00-16:00

את מסעדת 'קויאה' אני מאמינה שאין צורך להציג, אך בהחלט מצאתי לנכון לשתף אתכם בערב מיוחד וטעים; לרגל מאורע החלטנו שבא לנו לנסוע לחגוג ברדיוס המקומי וכך נפלה ההחלטה לצאת ל'קויאה'.
פתחנו את הארוחה בסביח, כנפיים ופטה כבד. אחרי שהתענגנו (והתפוצצנו) עברנו "לנשנש" אנטריקוט 300 גרם. מזה שנים שלא נהננו מנתח בשר גדול ועסיסי שכזה! היינו בטוחים שאין לנו מקום לעוד פירור אחד – ותאמינו לי, לא נשאר זכר לאנטריקוט בצלחת...כמובן שבשביל להחליק את הכל בגרון קינחנו בסופלה שוקולד מענג (שאף אחד לא רצה להזמין - ובסוף כולם חיסלו אותו).
לסיכום, אם בא לכם אוכל משובח בלי מנייארות ובלגאנים, קפצו ל'קויאה'.