מן העיתונות - הדייגים

מפגש מרתק בין שלום נגר, התליין של אייכמן עם איש נמל יפו יעקב בר גיל, שפיזר את אפרו של אייכמן בלב ים. ''בתחילה לא ידעתי מה מכילה הקופסה הזו, רק כשחזרנו בחזרה נודע לי שזה עתה פיזרתי את אפרו של הצורר הנאצי המדובר''. מספר בר גיל. סגירת מעגל

בריזה חזקה נשבה מן הים הפתוח של נמל יפו ביום ראשון השבוע. עשרות ספינות הדיג היטלטלו אנה ואנה, מנסות להיאחז במים הרדודים, כשמעליהן חגים השחפים המקומיים. המשוטט במעגן הספינות שבנמל יפו מקבל את הרושם, כי יד אדם לא נגעה בנמל, זה מאה שנים. בניינים ישנים ומתפוררים, מעקות חלודים ומין שלוה שכזו, שכנראה שייכת לתקופה קדומה.

אנו עושים את צעדינו לעבר ''מסעדת הדייגים'' שבנמל יפו, ומתוודעים לאחת מהדמויות שהפכו זה מכבר לחלק מהנוף המקומי. יעקב בר גיל, איש מבוגר שמאכלס את נמל יפו למן הקמת המדינה. כל ראשי המדינה ידעו, שאם צריכים משהו בנמל יפו, בר גיל הוא הכתובת. זו הייתה גם הסיבה להפלגה המוזרה שהשתתף בה בר גיל, בשעת צהריים לפני ארבעים שנה יחד, עם כמה אנשי חוק, שרק בסופה התברר לו שהחומר שהוא פיזר בים, היה אפרו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן.

שבוע לאחר פרסום הפרשה שעוררה הדים ב''שופר ניוז'' על האיש, שתלה ושרף את גופתו של אייכמן, הפגיש ''שופר ניוז'' בין התליין, לאיש שפיזר את אפרו של הצורר במעמקי הים. סביב שולחן ליד המעגן סיפר שלום נגר לבר גיל את סיפורו, על החיים במחיצת 'מלאך המוות', על התליה, ובעיקר על שריפת הגופה:

''התנור היה חם מאוד ובנינו מסילה מיוחדת שתכניס את הגופה פנימה. הידיים רעדו לי והגופה נפלה לי פעם לימין ופעם לשמאל. בסופו של דבר הצלחנו להכניס אותה פנימה ולסגור את הדלת. הייתי כה מותש ועייף שמפקד הכלא שיחרר אותי הביתה ולא ידעתי מה נעשה בגופתו של אייכמן. מאוחר יותר שמעתי שלקחו את אפרו בכד ופיזרו בנמל יפו''.

אז הנה, באיחור של ארבעים שנה נסגר מעגל. שלום נגר פוגש לראשונה את האיש שסייע למחות את זכרו של אייכמן מעל פני האדמה. ''ישראל פחדה שהגרמנים יעשו ממנו אליל ולכן הוחלט לשורפו ולהעלימו'', אומר שלום נגר.

יעקב בר גיל, מדוע פנו דווקא אליך שתפזר את האפר?
''היות ואני נמצא בנמל יפו קרוב לחמישים שנה, וידעו שברשותי יש ספינה. פנו אלי כדי שאפזר את האפר בים''.

מי פנה אליך?
''אינני זוכר בדיוק. מישהו מהמשטרה או מהצבא. לא הייתה כאן פעולה מורכבת. היתה להם קופסה מסוימת והם אמרו שצריך לשפוך אותה בים...''

שלום נגר: ''לפי מה שאני זוכר מאותה תקופה, וגם לפי הסרטים שנעשו אחר כך מדובר באדם בשם פקד גולדמן שהיה על הספינה''.

באיזו שעה זה היה?
בר גיל: ''זה היה לאור היום, בשעה 14:00 בצהרים. באה לכאן מכונית משטרה ואמרו לי, שהם רוצים לצאת איתי כדי לפזר משהו בים. יצאנו מכאן בספינה למרחק של 7-8 מייל, שזה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל והיתה להם קופסה כזו עם משהו, שהיה נראה לי כמו חול''.

הם לא גילו לך מה הוא החומר שהם רוצים לפזר?
''לא, הם לא אמרו לי. רק אחר כך כשהייתי בים נודע לי שזהו אפרו של אייכמן''.

איך נראית הקופסה?
''אני כבר לא זוכר אם היא הייתה מעץ או משהו אחר. פיזרנו את האפר הזה במים וזהו, חזרנו בחזרה. לא היה במקום משטרה או ביטחון. היו בסך הכול כמה אנשים בספינה ללא תקשורת וללא שום דבר. נראה היה על האנשים, שהם מבקשים להיפטר מהדבר הזה ולהשליך אותו לים וזהו. מאז, לא שמעתי על הנושא הזה''.

כאמור יעקב בר גיל הוא דמות ידועה בנמל זה עשרות שנים. כך לדוגמא, בשנים הראשונות לקום המדינה, כשביקשו לעשות סרט על דוד בן גוריון, הובא ה'זקן', לנמל יפו. לספינה של מי? של יעקב בר גיל. ''הביאו את בן גוריון לספינה שלי כדי שאני אפליג איתו אל הים, והמצחיק הוא שביקשו ממני להביא כיסא של גן ילדים בשביל בן גוריון, כי הוא היה קטן ואי אפשר היה להושיב אותו על כיסא גדול. ואכן הבאתי לו את הכיסא וצילמו אותו שם''.

גם אייבי נתן נקשר בסיפוריו של בר גיל. ''בפעם הראשונה שאייבי נתן הופיע מחוץ לארץ וכל המדינה באה לראות אותו, יצאתי יחד עם צלם בשם משה גד וקיבלנו את פניו. עוד לפני שספינתו הספיקה לזרוק עוגן יצאנו אליו והוא עלה על הספינה שלנו. יש הרבה סרטים שצולמו כאן בנמל יפו וכמעט אין סרט ישראלי שצולם ביפו ולא צולם כאן. אני הייתי אדם קבוע כאן וכל מי שרצה משהו מהסביבה הזו פנה אלי''.

בחזרה לאייכמן, כשידעת שזה עתה פיזרת את אפרו במים, מה זה עשה לך? שמחת?
''בוודאי ששמחתי. ראשית כל אני בגיל כזה ששמעתי את כל הפרסום שהיה בזמן תפיסת אייכמן, כולל המשפט והעדויות וזה זעזע אותי. מלבד זה, יש לי חבר בשם ליאור שאביו היה אחד העדים במשפט אייכמן והוא התעלף באמצע העדות. לכן הרגשתי קשר לסיפור שלו והזמנים שלנו זה לא הזמנים של היום, ששכחו מכל המאורעות הללו. באותם ימים, נושא השואה והרג היהודים היה מאד חזק, ואנחנו – עד שלא נמות, לא נשכח את הדברים הללו.אני יליד לוב, ואבי נלקח על ידי הגרמנים מטריפולי לשישה חודשים וחזר. כך שיש לי זיכרונות לא טובים ממה שהגרמנים עשו ליהודים ולכן שמחתי על המעשה הזה''.

אתה יודע, יש הרבה יהודים שהיו שמחים להיות במקומך.
''תראה, אני לא אדם דתי ולא מתייחס לזה כך. הייתה עבודה שצריכים לעשות ועשינו אותה''.

מישהו בא לדבר איתך על זה במהלך השנים?
''לא. אחרי שפיזרנו את אפרו כולם הלכו הביתה וזהו. אף אחד לא דיבר על זה ולא הזכיר את זה. תראה, היום זה נהפך לחלק מההיסטוריה של עם ישראל. אייכמן הוא לא כמו זמר שהוציא שירים ואחר כך נעלם. זה לדעתי ילווה את העם היהודי עוד 500 שנה''.

בשלב הזה, צעדו בר גיל ונגר ממסעדת הדייגים אל המקום בו חנה רכב המשטרה שהביא את אפרו של אייכמן. ''הנה, אתה רואה'', מצביע בר גיל, ''כאן המקום בו חנתה המכונית, ומכאן יצאנו להפלגה. הספינה עזבה את המתחם הזה ויצאה לים הפתוח''.

לאיזה מרחק נסעתם?
''מרחק גדול שארך כשעה לכל כיוון, זה הרבה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל''.

נגר: ''זה בכוונה, לא רצו שהאפר של הצורר הזה יטמא את החוף של יפו''.

וכך, ארבעים שנה אחרי, כמו מן הים צף ועולה סיפור מחיית זכרו של אייכמן, תלייתו, שריפתו ופיזור אפרו. עונש המוות הראשון והאחרון (עד כה) שבוצע בישראל, מלמד על השפל אליו הגיע צלם האדם הזה במעשיו הנוראים.

מסעדת "הדייגים" ממוקמת בנמל יפו הישן. האזור כבר לא שוקק חיים כבעבר, אך אל דאגה – ממתין לכם ביקור מלבב וצפויה לכם הנאה צרופה, שכן מסעדת "הדייגים" מציעה קומבינה אופטימאלית: ארוחה מצוינת, שקט ושלווה.

בערב חורפי חלקית (לא היה ממש קר...) יצאנו, מדלן ואני, אל מסעדת "הדייגים". יש בה קסם מיוחד, ביפו. בכל פעם שאני מבקרת בה, באופן טבעי עולות בי מחשבות על דגים, ניחוח ים ומלבי... אכן, בדרך כלל עולות בי מחשבות הקשורות בעיקר לאוכל...

המסעדה, על אף היותה היחידה באזור הקטן של הנמל הישן, אינה משרה אוירה מבודדת כלל. שבו בחוץ, ויארחו לכם לחברה הדייגים, הניצבים להם בשלווה ממש מעבר למעקה. האווירה כל כך נעימה, עד שמצאנו עצמנו מבלות במקום שעות ארוכות (כמעט ארבע שעות!), והדייגים, שהיו קרובים אלינו כל כך, העצימו את תחושת הדגה הטרייה שהוגשה לשולחננו. המקום קיים כבר כמעט 40 שנה, ואת קירותיו מעטרות תמונות רבות מספור של החגיגות שנערכו בו.

ובכן, לאחר שנסחפתי בתיאורים ציוריים, הגיע הזמן לגשת לעניין ולתאר את הארוחה המהנה. כמנה ראשונה הוגש לנו מבחר עשיר של סלטים טעימים, בנוסף למנת פטריות מוקפצות מיוחדת ומצוינת, שהכילה גם קשיו ואגוזי מלך ברוטב טעים, והייתה גדולה – אפילו בשביל שתינו. עם הסלטים מוגשות גם פיתות רגילות וגם פיתות קלויות בתנור, בתוספת זעתר ושמן זית. הכוכבים שלי מבין כל סוגי הסלטים היו כמובן, כמו תמיד, סלטי החצילים – שהיו מוצלחים מאוד.

המנה העיקרית הייתה מרשימה ביותר: קיבלנו שתינו פלטת רויאל זוגית של פירות-ים – טריים טריים וטעימים טעימים. המשכנו והמשכנו לאכול גם כשלא יכולנו יותר... אני הייתי פשוט מאושרת. הפלטה המפוארת הכילה סרטן גדול מחולק לשניים, שעל רגליו עמלנו קשות על-מנת שלא תישאר בהן אף פיסת בשר מבוזבזת, קלמארי טריים, ענקיים ולא צמיגיים – מצוינים, וברבוניות טעימות. שני האחרונים הוגשו מטוגנים בציפוי פריך בשמן עמוק. בנוסף, על כל הערימה המלבבת הונח שיפוד שרימפס גדול, שהכיל חמישה שרימפסים שמנים שניצלו על הגריל, כשבכל שרימפס מעוגל "כלואה" עגבנית שרי, מעולה!

וכאילו לא די בכל זה, לצד הקערה הגדולה, שהכילה את החגיגה, הונחה קערית עמוסה במולים ברוטב של חמאה ועשבי תיבול, מהם מדלן התרשמה מאוד, כשהיא חוזרת ומציינת עד כמה טריים ולא גומיים (האם יש מלה כזו?) היו המולים. הפלטה הייתה בהחלט מרשימה. התחלנו לאכול כמו ילדות טובות בעזרת הסכו"ם, אך מהר מאוד עברנו לידיים. אחרי הכל – אנחנו בנמל, בין כל הדייגים! חייבים להתקרב לטבע, לא?

המוסיקה היוונית המתנגנת ברקע, רחש הגלים הנשברים אל החוף, התאורה הצבעונית והיפה, והפרגולות שהגנו עלינו מפני הרוח, נתנו כולם הרגשה של כיף וחגיגיות. בדרכי לשירותים נתקלתי בכניסה לחלל הפנימי של המסעדה בהפתעה: דגים שונים, כרישים וצלופחים ענקיים תלויים מהתקרה – היכנסו למסעדה כשראשכם מורם אל-על. החוויה מפחידה ומשעשעת כאחד. במיוחד מצחיק הדג הענק הנושא שלט באנגלית: "ברוכים הבאים"... פנימה יותר, על רצפה מוגבהת מעט, ישנם שולחנות אוכל נוספים. בעודי משועשעת מתקרת הכניסה הבטתי גם כאן אל-על. אלא שכאן לא היה תלוי אף דג. לעומת זאת, תקרת החדר הזה הייתה מעוטרת במה שנראה היה לי ממש כמו מרנג לימון. עושה רושם שהגיע הזמן לקינוח.

מאוד רציתי להזמין מלבי. בשבילי אין כמו מלבי כקינוח נאות לארוחת דגים ביפו. אלא שהמלצר התעקש בהתלהבות על קרם ברולה, ומאחר שזהו קינוח מאוד אהוב עליי, הסכמתי ברצון ולא התאכזבתי. הוא היה טעים ביותר. מדלן הזמינה פנקוטה (קינוח איטלקי שבסיסו מעין פודינג כבד על בסיס שמנת), שהיה גם הוא טעים. בנוסף קינחנו באספרסו ובתה מהביל עם נענע טרייה.

הארוחה הייתה מצוינת. השלווה במקום מענגת ומרגיעה. לא לחינם ישבנו שעות ארוכות במסעדה, ולא הועיל גם הטלפון של בעלה של מדלן, אשר דרש לדעת מה לוקח לה כל כך הרבה זמן. לכי תסבירי לו שאת פשוט נהנית מארוחה נהדרת במקום מקסים ובלעדיו...

לאחר הארוחה עשינו סיור קצר לאורך הנמל ולכיוון העיר העתיקה. לא המשכנו פנימה, אך נהנינו מאוד מן הבתים המיוחדים המוארים, שניצבים לאורך הנמל. בדרכנו חזרה אל האוטו עברנו ליד המאוורר השייך למטבח – שפלט החוצה ריחות נפלאים. תזכורת למה שחווינו – אווירה מענגת, אוכל מצוין, מנות ענקיות ומחירים פשוט טובים. חזרתי הביתה כמה דקות לפני חצות, בדיוק לפני שהפכתי בחזרה לדלעת...

צזיקי טרי, לוקוס עסיסי, פלטת רויאל ואולג וסבטה בשאנסונים מכמירים ברוסית. טברנה סודית של שני דייגים בנמל יפו שמוציאה את החשק משיפוץ יאפי של קו המים החלוד וההזוי

לא יחלוף עוד הרבה זמן עד שנמל יפו האותנטי ילבש את צורתו היאפית של נמל תל אביב. כרגע זה נראה עוד רחוק אבל זה יגיע ולפני שדקים מעץ ושורה ארוכה של חנויות ומסעדות לצרכן של סוף השבוע ישתלטו על קו המים של דרום תל אביב, כדאי לתת קפיצה להתרשם מההאנגרים החלודים, מסירות הדייגים שעוד שם ולהתענג על מוסד קולינרי ותיק שמגיש דגים כבר כמעט 40 שנה.

את "מסעדת הדייגים" הקימו אהרון ויעקב, שני דייגים מקצועיים, או כפי שהתפריט המעט עילג במקום מגדיר אותם: "בעלי עוצמה וספינות דייג בנמל יפו". אין לי מושג מה משמעותו של הביטוי "בעלי עוצמה" בקרב הדייגים. האם מדובר ביכולת אדירה ומכושפת לדוג דגים? או אולי להפחיד דייגים אחרים? אולי ישנו סולם היררכי סודי של דייגים שאנחנו, יושבי היבשה, לא מודעים אליו? אולי.

העניין הוא שספקולציות שכאלה נמוגות במהירות של דג טריטון לאחר שאתה מתיישב על שפת המזח היפואי, כשהבריזה של סוף הקיץ ותחילת הסתיו מלטפת וברקע מתנגן לו זמר רוסי שליו ומעורר געגוע. פתאום מסעדת הדייגים היא המקום הכי כנה במדינת תל אביב. היא לא חייבת להוכיח לך כלום, היא אמיתית וישירה. לפרקים נדמה שנקלעת לחוץ לארץ, לאיזו ארץ דמיונית שלא באמת קיימת –אולי שעטנז שכזה בין טברנה יוונית למסעדה קטנה על שפת הים הבלטי, עם עיצוב של מוזיאון לדגים.

הישיבה תחת הסככה, באוויר הפתוח עם נוף ספינות הדייגים בנמל, משרה לא רק אווירה רומנטית, אלא גם מעוררת תיאבון. ברגע שבו התחילו לזרום לשולחן מאזטים קטנים של מטבח יווני עם הרבה נגיעות מזרח אירופאיות, פצחו סבטה ואולג בשירה חיה שליוותה אותנו לאורך כל הערב. היו שם שנסונים ברוסית וצרפתית, שירי פלמ"ח, מעט פופ רוסי ואפילו כמה להיטים בעברית.

יותר משהקשבנו היינו עסוקים בלהעלים את הסלטים. יחד איתם הוגשה גם מנה של חומוס (10 ₪) ביתי טחון גס וטרי ומנה מעניינת של פטריות חמות בסגנון מעט אסייתי שכאילו הבליחה מתפריט של מסעדה אחרת (45 ₪). במאזטים בלטו סלט ביצים טרי עם שפע נהדר של שמיר, סלק מבושל שהוגש נטורל עם מעט חומץ וצזיקי שהיה נדמה כאילו נוצק מחלב עז שזה הרגע נחלבה מאחורי המטבח.

כשבקבוקי היין הראשונים בשולחנות ליד כבר התרוקנו ואיתם כסאות הסועדים שפצחו בריקודי זוגות סלוניים, אלינו הגיעו העיקריות. היה שם שרימפס טרי ועשוי במידה בחמאה יין ושום (85 ₪), פילה לוקוס עסיסי ושמח שנטרף כאילו היינו דולפינים מורעבים (75 ₪), מנה מעט יבשה ועמוסה בהרבה יותר מדי תבלינים של פילה מוסר (75 ₪) ומנה נפלאה של תערובת פירות ים בשם "פלטה רויאל" (200 ₪) שאכן היתה מלכותית וכללה צדפות, מולים שנמסים בפה, סרטני חוף ברוטב חמאתי, מבחר חסילונים טריים ומעל כולם מנצחים בטריותם קלמרי מטוגנים שלא נדרשה להם אפילו לעיסה אחת מרוב שהיו רכים.

לקינוחים ושתיה חמה כבר לא היה לנו מקום. היינו מעולפים מריחות הים שלא הפסיקו לרגש אותנו, מחושמלים מההופעה החיה שתלשה אותנו למקומות אחרים וכשקמנו לרגע, מהססים אם להצטרף לקהל הרוסי שכבר היה אפוף באלכוהול וריקודים, בדיוק אז הסתיימה החגיגה וכוכבת הערב סיימה את ההדרן. כשלנו החוצה, יודעים שבקיץ הבא נחזור ונרקוד כאן על שולחנות בין ברבוניות שמחות ללוקוסים שיכורים.

http://food.walla.co.il/?w=/901/1184014