פועה, בית קפה קטן, באמצע שוק הפשפשים ביפו, הוא מקום נעים לשבת, לאכול, להיות ולקנות חפצים שהלב יחשוק בהם. עולם השוק בזעיר אנפין.

אני מאמינה שהדברים הטובים בחיים - קורים לנו במקרה, בלי תכנון או ציפייה, בדיוק ברגע שמרפים ופשוט, חיים.
כשפגשתי את פועה, אישה אל אישה ולב אל לב, ידעתי שמולי יושבת בת אדם נדירה, כזו שדברים טובים באים אליה, בלי שהיא מתכננת או מתאמצת, הם פשוט מוצאים אותה…
תארו לעצמכם שביקום העצום הזה מסתובבים להם רעיונות עם כל מיני הפתעות שמחפשים להם את האנשים המתאימים שיגשימו אותם…
נדמה לי שככה מצא לו רעיון בית הקפה בשוק הפשפשים (עם דגש על המילה בית) את פועה שתגשים אותו…

אז ככה, יום אחד, לפני שש שנים, קם לו פתאום באמצע שוק הפשפשים בית קפה, מקום לאכול, לשבת, להיות, לקנות חפצים שהלב יחשוק בהם, בקיצור עולם השוק בזעיר אנפין, כזה שאפשר לעצור בו,
לנוח, לאכול, וקצת גם להרגיש חו"ל במובן של אווירת העולם הגדול,הפתוח, זה שמעורר את הסקרנות והרצון לחזור הביתה עם איזו יצירה חדשה…(למי שאוהב לכתוב או לקרוא, מומלץ לבוא בשעות הבוקר…)

פועה, בעלת ורוח המקום, מכירה את כל סוחרי השוק, ונדמה לרגעים שהיא הלב שלו, המיצוי של הישות הנשית שחובקת ומביאה אהבה ורכות לכל הסובב אותה…
תוך כדי ניסיון לשוחח איתה ברצף, עוברים שוב ושוב חברים, סוחרים, מכרים, ונותנים נשיקה, ליטוף, מילת חיבה, מתעניינים ומבקשים את קרבתה…

"הגעתי הנה" היא מספרת "כי חמותי, שהייתה ניצולת שואה, נפטרה. חצי שנה לקח לי לרוקן את הבית שלה מן החפצים שהיא אגרה ואז הציע לי חבר למכור אותם בשוק. ככה פתחתי באסטה ומיד ידעתי
שאני במקום שלי.""למה" אני שואלת והיא עונה מהבטן: "פשוט הרגשתי שיש כאן (בשוק, א.א) חיים, חיים ופשטות אמיתית… כאן האנשים מקבלים אחד את השני כמו שהם.
אח"כ התחלתי גם למכור פרחים בשוק ומהר מאוד היה ברור שצריך שיהיה כאן מקום לבוא, לשבת, לשתות משהו, וכשפתחתי את המקום אמרו לי אנשים – את מטורפת, זה מופרך, אין סיכוי שזה יעבוד …אבל אנשים התחילו לבוא".

בית הקפה מלא חפצים, תמונות ופריטים יפהפיים שכמו נאספו עם פינצטהוכל מה שאתם רואים או נוגעים בו, כולל כלי ההגשה יכולים להיות שלכם..
מאחורי המקום הזה יש תפיסת עולם שלמה שהמוטו שלה הוא: "מסחר מביא שלום: במקום להחליף אלימות אפשר להחליף חפצים…אוכל, כותנה
משי ועץ… " בקיצור, "מסחר שינה את העולם ועוד ישנה אותו…"

"ומה החזון שלך לגבי המקום הזה?" אני ממשיכה והיא לא מהססת: "השוק צריך לקבל את מה שמגיע לו: להיות פתוח בלילה ושיהיו עוד בתי קפה ופאב ומקומות להיות בהם, וסוחרים צעירים וגגות עם דירות סטודיו לסטודנטים ואומנים ובוגנוויליות…ושוק קח תן והצגות רחוב, בלי לנסות להיות אירופה. "כי יפו", היא מתפייטת, "מאפשרת, כאן יש חיים, ויפו היא השער של ארץ ישראל…".

מה הופך את “פועה” לאחד המקומות הכי אהובים עלינו? מקום שאנחנו חוזרים אליו שוב ושוב, ונהנים להכיר לחברים חדשים? אולי זה המיקום ביפו, בשוק הפשפשים, בתוך כל ההמולה של היום, וכל השקט של הלילה. אולי זה העיצוב בסגנון בית סבתא בשנות השבעים (שהקדים את ג’וז ולוז). אולי זה האוכל הפשוט אך הטעים (והכל-כך ישראלי). אולי זה השירות החייכני, ואולי זו התחושה שכל אלו מעוררים בנו - שיש עוד אי קטן של שפיות בתוך הג’ונגל הישראלי.

“פועה” הוא כבר מקום ותיק, אך רק לפני שבועות אחדים “עבר דירה” (מינוח מתאים, כי המקום תמיד נראה כמו דירה) לבית שממול המקום הישן. העיצוב נשאר כשהיה, כשהרהיטים והכלים נקנים בשוק. אחד החידושים הוא חדר בקומה השניה, שפתוח בבקרים של סופי-שבוע, ואפשר גם לערוך בו אירועים פרטיים קטנים. הוא נראה כמו סלון, מתאים בערך ל-20 איש, וממש חמוד.

הפעם באנו עם חברינו א’ הדייל ו-א’ המעצב הגרפי. א’ הדייל הוא צמחוני (או כפי שצמחונית אחרת לימדה אותי להגיד: “לא אוכל חיות מתות”). והוא גילה לא מעט אופציות מעניינות בתפריט, ובחר מתוכן מנה מצויינת של מש עם בצל, עגבניות וטחינה גולמית. בראיון עם פועה (ששמה המלא הוא פועה לדזינסקי), היא אפילו נותנת את המתכון, שמסתבר שנהגה ע”י ניר צוק בזמן שבישל במסעדה. באמת מנה שווה.

המנה הצמחונית השניה שהוזמנה (דווקא ע”י הבנזוג) הייתה קינואה עם ירקות, שהייתה טובה מאוד (אם כי הוא היה מעדיף אותה יותר פיקנטית, וטען שמנת המש טובה יותר). א’ המעצב הגרפי ואנוכי לא יכולנו להתעלם ממנת השניצל הענקית שהגיעה לשולחן מאחורינו והזמנו גם. השניצל שלי היה טעים, אם כי לא משהו מיוחד, ואילו השניצל של א’ הגיע קר. א’, שכבר גווע ברעב, לא ניסה להחליף את המנה, וכנראה שחבל, כי אין לי ספק שהיו מחליפים אותה ברצון.

המלצרית שני הייתה חמודה מאוד, ואפילו פינקה אותנו בצלוחית עם עוגיות בסוף. למרות השניצל הקר, ולאור החוויות הטובות שיש לי כמעט תמיד בפועה, אני מעניק לה 4 כוכבים. היא מסוג המקומות שכיף להגיע אליהם, והכי כיף להביא אליהם תיירים ולהשוויץ.