לאחר שניקינו את הצלחות במסירות נפש, שאל נדב אם נרצה לשמור מקום לקינוח או לנסות עוד משהו. למרות שהיינו לגמרי מלאים ושבעי רצון, הייתי גרגרנית והודעתי ש"לקינוח יש קיבה נפרדת", וכך זכינו בשני שיפודי אנטריקוט (במנה המקורית זה שלושה, במקרה שלנו שניים הספיקו בהחלט), מטוגנים בשמן עמוק, עם רוטב טריאקי. מסקנתי: למרות שהבשר היה עשוי היטב הורגש שהוא מצוין. תענוג.

לקראת הקינוח נחנו קצת עם תה יסמין ריחני, וכשהודענו שאנו מוכנים לקינוח קיבלנו טוויסטר – שכבות של קרם שוקולד עם חמאת ושברי בוטנים, ופרפה בננה על מרנג לימון בקרם שוקולד. למרות שהקינוחים אינם חלביים (הרי המסעדה כשרה למהדרין) שניהם הרגישו עשירים וקרמיים, ולא היו מביישים גם מסעדות חלביות.

כשיצאנו נדב התעקש להראות לנו את חדר ה-VIP של המסעדה, והאמת שבצדק. החדר מעוצב כולו בהשראת מסעדה סינית אמיתית (כמו אלו שבסין) עם שולחן עגול שבמרכזו פלטה מסתובבת, וכלי אוכל מהודרים, כולן מיובאים מסין, כמו כל הריהוט והדקורציה בחדר. נדב סיפר לנו שהחדר הזה מאוד מבוקש בארוחות צהריים שמתקיימים במקום, ומארחות קבוצות מטיילים אסיאתיים, או אפילו דיפלומטים ואנשי ממשל סינים שעוברים בירושלים. שם גם נחשפנו למבחר המעולה של היינות הישראלים שב"שיאן" בוחרים בקפידה כדי לספק ללקוחות את החוויה הקולינרית המושלמת.

אז כך גילינו ש"שיאן" היא מסעדה אסיאתית פשוט מעולה, שמכבדת את המסורת של מטבחיה – הסיני, היפני והאחרים – בבישול מדויק ונאמן למקורות (ואת זה מדווחת לכם מי שהפכה לדי סנובית בכל הקשור לאוכל סיני). אז אם חשקה נפשכם בטיול למזרח או בטיול לירושלים שישולבו עם חוויה רומנטית סופר-טעימה, "שיאן" מבטיחה לספק לכם את זה, ובגדול!

את "שיאן" האסיאתית והיוקרתית מירושלים תמצאו בשכונת רחביה, בסביבה נפלאה ליד תחנת הרוח המפורסמת? צאו אליה כשאתם מחפשים חוויה מפנקת ורומנטית, כי האוכל שלה טעים וכשר למהדרין, וכי תזכו בה למנה גדושה של סטייל ואיכות

מסעדה: Sheyan שיאן

כשטיילתי במזרח הרחוק סין הייתה עבורי היעד המרכזי. האמת היא שנסעתי בעיקר כדי לראות את דובי הפנדה מקרוב, אבל אם כבר הגעתי לסין, לא נטפס את החומה הסינית? לא נבקר בטרסות האורז? עברתי בסין הרבה חוויות יפות, פגשתי אנשים מיוחדים וטעמתי אוכל מדהים, אך סין ענקית ובמגבלות הזמן, הכסף והבירוקרטיה הסינית הבלתי נלאית, דווקא את צבא חיילי החרס בשיאן פספסתי. תמיד אמרתי שאחזור לסין ולא אוותר על חיילי הטרקוטה, ובסוף השבוע אכן הגעתי ל"שיאן", אך לא זו שבסין, אלא אל המסעדה האסייתית היוקרתית שברחביה.

המסעדה האקסקלוסיבית והכשרה הזו סקרנה אותי זה זמן רב, נחבאת אל הכלים שם בטחנת הרוח, ובאחד מערבי חמישי החלטנו, בן זוגי ואני, שפשוט הגיע הזמן ל"שיאן". את פנינו קיבל נדב, מנהל המקום, שהמליץ לנו על ארוחת הטעימות. מבסוטים ישנו לנו אוחזים ידיים ומצפים לבאות לאחר שהזמנו. סקרנים מה בחרנו? למנה ראשונה המליץ לנו נדב על מרק קוקוס עם ירקות. המרק היה מאוד מעודן הודות לחלב הקוקוס העשיר שבו, וניכה בו גם מעט פיקנטיות ברוכה. היו במרק מעט רצועות דקות של קישואים וגזר, וטוב שכך, שכן המרק עצמו היה עשיר מאוד ובמקרים שכאלו כל המוסיף גורע. פתיחה מעולה!

בהמשך קיבלנו סושי – רול סלמון עם אבוקדו שעטוף בפרוסת אבוקדו דקה ומתחתיה תיבול צ'ילי עדין, שאמנם היה קשה לזהות אך בהחלט הקפיץ את הסושי בכמה רמות. חוץ מההפתעות הסושי בבסיסו היה מעולה – דגים טריים, אורז עשוי כהלכה, כל מה שצריך בשביל סושי טוב. בשלב הבא הגיע לשולחננו דים-סאם במילוי עוף וירקות. הדים-סאם מוכר יותר במילוי בקר (או חיות אחרות הנהוגות במטבח הסיני), אך מילוי העוף הפתיענו לטובה. כיסונים חמים במילוי עוף טחון וירקות קצוצים דק, טעם עדין שחוזק עם רוטב הסויה. יופי!

לאחר הפתיחות המוצלחות הגיעו המנות העיקריות – פרגיות בטמפורה עם אננס ברוטב מתוק של דבש וסויה. את המנה הזו הגדיר נדב כמנת "one way", כלומר מנה שלעולם לא חוזרת למטבח, ובאמת, איך אפשר לטעות עם פרגיות פריכות, עטופות ברוטב מתוק ומלוח וחתיכות אננס עסיסיות לרענון המנה?! חוץ מזה אכלנו גם עוף תאילנדי – רצועות עוף מתובלות בקארי ושלל תבלינים נוספים יחד עם ירקות פריכים. מנה עם טעם חזק יותר. אהבתי אותה מאוד. לצד שתי המנות הבשריות הגיעה אלינו גם מנת אורז קמבודי – אורז מוקפץ עם טופו ברווז ועוף. מנה מעושנת משהו שבן זוגי אהב מאוד. אני התמדתי בשתי האחרות.