ברשימת העיקריות מצאתי מגוון מטעמים במבטא יידישאי, כמו פלצ'קע, קישקע ועוד. בחרתי בצלי בקר ברוטב, שהגיע עם תוספות של חמין וסלט כרוב. החמין היה עשיר כמו שרק חמין אמיתי שבושל שעות יכול להיות, עם שילוב מאוזן בין המרכיבים השונים, והיווה תוספת מצוינת לצלי הרך שהרגיש מצוין ברוטב הבשר העשיר. האחות הזמינה שניצל עוף בליווי פירה וסלט. היא קיבלה שניצל ענק, עסיסי וזהוב במידה, ונהנתה מכל רגע. כל מנה לוותה בשתי תוספות שבחרנו מתוך רשימה ארוכה. לצד העיקריות התפנקנו לנו בפלטת טעימות. כשתזמינו את הפלטה הזו תוכלו לבחור ארבעה מזאטים מתוך מגוון של איקרא, דג מטיאס, סלט ביצים, סלט חצילים וכבד קצוץ. הפלטה מגיעה בתוספת חלה רכה ונהדרת וכוס שתייה קלה, בירה או וודקה.

לקינוח נורא רצינו לפתן, אבל החלטנו שיום סגרירי דורש קינוח חם ומנחם. החלטנו לחזור לכאן בקיץ ללפתן, והזמנו מנת שטרודל תפוחי-עץ וקיגל. שני הקינוחים היו נהדרים, והוכיחו לנו שבשביל קינוח טעים לא צריך קרמים מסובכים ומוסים מוקצפים. השטרודל פריך וטעים, והקיגל מתוק ועשיר עם אבקת סוכר מעל והמון צימוקים.

המנות בקיטון מגיעות מאוד מהר והשירות מסור במיוחד. להשלמת האווירה הנוסטלגית תוכלו לשתות גזוז כמו של פעם. אנחנו בחרנו בדובדבן. והשתייה הייתה בעבורנו עוד הוכחה של"קיטון" נורא מתאים להביא ילדים, כי מה לעשות שגם להם האוכל הזה עושה טוב על הלב. לילדים עד גיל 12 מציעים במסעדה ארוחות ילדים מיוחדות, וכל אחד ימצא במסעדה בדיוק את מה שהוא אוהב. ואם תמצאו את עצמכם מפטפטים ותוהים למה אינכם מכינים בעצמכם כזה אוכל בבית בעבור הילדים, ותנסו לברר עם אחת המלצריות מה כל כך מסובך בהכנת המרק תגלו שמתכונים הם לא ימסרו לכם, ובצדק. זה רק שאני לא בטוחה מה מציאות ומה הזיה אבל נדמה היה לי שכששאלתי מה בדיוק יש בו במרק הזה שהוא כל כך טעים, קיבלתי את אותה תשובה מוכרת: רק דברים טובים.

מרק עוף מסמל בית, חמימות משפחתית וחזרה לימים בהם התארחנו אצל סבתא וסבא. בחורף אין מתאים יותר מלקחת את הילדים ל"קיטון" – המסעדה היהודית הוותיקה והמופלאה השוכנת בדיזינגוף בתל-אביב – ולחזור לתחושה הביתית המנחמת והנהדרת

מסעדה: קיטון

קמתי לבוקר של שמיים סגריריים, ממטרים פזורים וחשק עז למרק עוף. התקשרתי לאחות הגדולה שלי והסברתי לה שבימים שכאלו אני מתגעגעת למרק של נוניה וולף. פעם, בכל שבת שנייה הייתי מתלבשת יפה במיוחד, ואז היינו נוסעים לבקר את סבתא נוניה. כשהייתי מאוד קטנה התביישתי בשם המוזר שלה, אבל כשקצת גדלתי גם החברים באו לבקר וכל הילדים התאהבו בסבתא, בסיפורים שלה על איך הצילה את הכפר במלחמת העולם הראשונה, ובעיקר במאכלים שלה. נוניה הייתה מכינה גלידה מארטיקים, לפתן מתפוחים טריים ומרק עוף שאין עוד כמוהו. כשניסיתי לדלות ממנה מתכונים ושאלתי: סבתא, מה בדיוק שמת במרק? היא תמיד ענתה את אותה תשובה: רק דברים טובים.

אז ביום ההוא שטענתי בתוקף שממש בא לי מרק עוף אבל כזה כמו של סבתא אין, אחותי מיד הרגיעה אותי: "דווקא יש, ועכשיו אנחנו הולכות ל"קיטון" לאכול כזה!". אז התלבשנו יפה במיוחד ושמנו פעמינו למסעדת "קיטון". מסתבר שהמקום קיים כבר משנת 1945, והוא פה בשביל להישאר. את הנוכחות המרגיעה של הצוות הקבוע והמנוסה ואת האווירה הביתית תרגישו מיד כשתיכנסו. בחרנו לנו מקומות מסומנים בשמות אלכסנדר פן וחנה רובינא, שהיו מהלקוחות הקבועים כאן, ובחנו את התפריט. למנות ראשונות תוכלו לבחור ממיטב המטבח היהודי: רגל קרושה, כבד קצוץ ואף ראש-דג. אני ידעתי שאפתח במרק עוף, ורק התלבטתי באיזו וריאציה לבחור מתוך מגוון של מרק עם קניידלעך, קרעפלעך, עם אטריות ואפילו עם כוסמת. אני, שהתגעגעתי למרק של נוניה, בחרתי באופציית הקרעפלעך. איזו מילה נהדרת זו קרעפלעך, וכמה טעים היה המרק שקיבלתי. היו בו שני קרעפלעכים גדולים וממולאים בבשר. חובבי מרק עמוס במיוחד יוכלו להגדיל את כמות התוספות שבו תמורת כמה שקלים. אחותי בחרה לפתוח במנה של כרוב ממולא. מנה גדולה של עלי כרוב עדינים ממולאים בבשר טחון ומלווים ברוטב עשיר ומתקתק. תענוג!