מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום שלישי - 17.10.2017



מגש המאזטים שהגיע מיד אחריו לא אכזב לרגע. מגש מספיק גדול כדי שכל אחד יוכל למצוא בו את טעמו – ראיתי את זה קורה בטורקיה הרבה פעמים. כל אחד בוחר לו צלוחית, ובזאת מסתיים העניין. טועמים זה מזה, עושים פרצוף של הערכה למנות הטובות – וזהו. שם לא ממלאים את כל השולחן כמו אצלנו. כנראה שהם לא מבינים עניין, הטורקים האלה, איזה תענוג זה ללכת הביתה גונחים ונאנחים מכמות מופרזת של אוכל טוב, משחררים חור בחגורה והלב אומר שירה. כי ככה הלכתי הביתה אחרי 'גפן', בלי לאכול ולו מנת מאזה אחת שאני מתחרט עליה!

הנה כמה דוגמאות למאזטים של לינט ב'גפן', אמרו נא לי, על אילו מהם הייתי צריך לוותר: קציצות פרסה עם בשר, מטוגנות ומוגשות עם פלח לימון? על איצ'-קבאב, הטרטר הטורקי הנא והפיקנטי? או אולי על טרטור, מרק היוגורט הצונן הידוע, עם מלפפונים, שום ושמיר – שרק לינט יודעת להכין ככה!? על מנת פניר, גבינת הצאן הטורקית המופלאה שמביאים משם, או על לקרדה אמיתית? לא. יש בחירות בחיים שאדם לא מוכן לעשות. ולכן לא וויתרנו על גיווצ', כלומר ירקות אפויים בקדירת חרס, לא על זה עם הבשר ולא על הצמחוני. מובטח שלא נוותר על סלט הטאראמה, איקרה ביתית אמיתית שמתפצפצת בפה. או על פלפלים בהירים ממולאים באורז, בצל, צנובר וצימוקים. או על במיה ברוטב רימונים, שעועית לבנה בלימון ושמן זית, וגם שעועית ענקית ורכה ברוטב עדין, סלט מנגולד מאודה, כולל החלק הלבן - והיו עוד כמה שלא ציינתי, נפלאים אחד אחד. אדם שמכנסיו אינם עשויים מגומי צריך לקום וללכת כבר אחרי פתיחת כזו של סעודה, אבל אנחנו הזמנו גם עיקריות.

עכשיו, ישובים בנחת ושבעים, יכולנו ליהנות מהאווירה, לפטפט עם כולם – כי יש משהו מאד נינוח במקום. מי שממש ממהר לא ימצא את עצמו כאן, ב'גפן'. טורקים אוכלים בנחת ולא מבינים את הבהילות שלנו, וב'גפן' לא חורגים מהכלל הזה. הארוחה לוקחת את הזמן שלה, ולנוכח טעמים כאלה חבל לרוץ. העיקריות לא מאכזבות: קבאבים בנוסח טורקי, עם פיסטוקים או חצילים למשל, על שיפוד ארוך, טעימים והגונים. "גפן קבאב" זו מנה מפוארת, קבאבונים על קרעי פיתה, קלויים עם יוגורט, רבעי עגבניות חמים, פלפל ירוק חריף ובכלל, חגיגה מושחתת. ומה שותים עם כל זה? אפשר יין, אבל בשבילי "יני ראקה", זה המשקה הנכון לארוחה כזאת, מדולל במים קרים. 'גפן' מגישים את המשקה במתקן קירור יפה, כיאה למשקה שמחירו אינו משקף את איכותו אפילו עכשיו, אחרי עליית מחירים מטורפת בטורקיה עצמה. אגב, אולי צריך להגיד מראש, למי שמצפים למסעדה עממית בגישה ובמחירים, בגלל שמדובר באוכל טורקי – 'גפן' היא לא מסעדה זולה, אלא מקום שמחיריו בינוניים, בייחוד למי שלא יכול להפסיק לזלול וטורף את כל המאזטים מהמגש כאילו אין מחר, אין דיאטה ואין דין וחשבון. וכמובן יש לציין ש'גפן' גם אינה כשרה. אבל טובה, מאד טובה.
מאת: צחי בוקששתר
גפן - לאכול תענוג טורקי ולנוח
בלב המולת דרום תל-אביב אפשר, וכדאי, לעצור את העיר, לחדור למתחם הטורקי של "גפן", וליהנות מאוכל אותנטי ומשובח, שנדיר למצוא במסעדות שבמחוזותינו. בוקששתר התענג על הטורקי הטורקי הזה. עכשיו תורכם!
ישנם מקומות שמאותו רגע שבו עוברים את סף הדלת שלהם מרגישים מין תחושה נעימה, תחושה של: הנה, מצאתי את מה שחיפשתי כל אותן שנים. ב-'גפן' התחושה הזאת מציפה. הניתוק המיידי מההמולה המיוזעת והמגורזת של רחוב שוקן, בערך מול פלאפל ג'ינה המשובח ועשרות עסקי האופנועים – עוברים דלת זכוכית ופתאום נמצאים בארץ אחרת. ארץ של ריחות בישול מגרים, לחם טעים וחיוכים של חביבות ימתיכונית. ארץ של אנשים עם שפם, שאוכלים במתינות אוכל עותומאני, שאין שני לו בכל העולם. בקיצור טורקיה. ואני, מהרגע אשר בו אני מריח את הריחות האלה, של גיווצ' ירקות בכלי חרס בתנור, של עגבניות ניצלות עם פלפלים וקבאב משובח – המחשבה שלי מפסיקה להיות אובייקטיבית.

כבר שנים שקשה לי להסתיר את האהבה שלי למטבח הטורקי, על הפשטות שלו, שמאות שנים של מסורת שיכללו, והמאכלים, שהפכו בסיס לרבים ממטבחי העולם עוד בזמן הכיבוש הטורקי. כן, מהביקור הראשון שלי בטורקיה התמכרתי. אני מספר לכולם כי בשביל טבח, נסיעה לאיסטנבול היא כמו ביקור ביפן ללוחם קראטה. השווקים, המסעדות הקטנות, מוכרי הרחוב הגאים במרכולתם – לטורקים יש כבוד עצום לאוכל. לדוגמא: בזמן עבודות העברת גשר גלאטה העתיק למקום אחר, והקמת גשר חדש, העבירו משם את מוכרי הדגים בלחם על סירותיהם ואת מוכרי הצדפות הממולאות. הו, הצדפות הממולאות האלה באורז פילאף וצנוברים... עם השלמת העבודות, הודיעו לכל אלה לחזור למקומם – כי בלעדיהם המקום מול שוק התבלינים אינו מה שהיה.

כאן בארץ, עד לא מזמן, לא היה איפה לאכול אוכל טורקי, מלבד שווארמה שם, בורקס כאן. בני העדה, אם היו רוצים לחגוג כמו שצריך, היו מבשלים בעצמם – או פונים ללינט דלבה, כדי שתכין להם אוכל טורקי לאירוע, כמו בבית. אבל מסעדות? רק אוכל פשוט מאד. והנה אנחנו עכשיו, ברחוב תעשייתי בדרום תל-אביב, במסעדה נינוחה ונוחה, לא גדולה מדי ומאד יפה – ולינט מבשלת לנו אוכל טורקי הכי אמיתי שיש.

בשביל טורקים בישראל, 'גפן' היא הצלה רצינית. גם אם נפתחו כאן בזמן האחרון כמה מקומות עם ניחוח טורקי, בעיני זה המקום הכי קרוב למסעדות הטובות של בבק, ארנבוט קיי ושאר האזורים השמורים של איסטנבול, שמביני דבר יודעים למצוא בהם מסעדות עותומאניות נפלאות. אולי לכן השפה הטורקית שולטת במקום, ויחסית למקום חדש למדי, שנה לכל היותר, רוב הקהל כבר קבוע. קל לזהות מקום בו הקהל קבוע: כל אחד מברך לשלום את הצוות ומכיר אותם בשמותיהם. בין השולחנות רצות המלצות על מנת היום וצקצוקים של חוסר נחת על מה שהיה כתוב בעיתון, וכולם, גם החדשים, מרגישים בבית.

לכן, ברגע שבו ישבנו שם, מזהים במקרה את לינט דלבה מעברה המופלא בעסקי הקייטרינג – באותו רגע צלצלתי לאבי הפטיש. רק להודיע לו שקיים מקום כזה ושיש לנו כסא פנוי ליד השולחן לעוד זללן. הפטיש רצה פרטים: "תגיד, הוא אמר לי, איך הלחם שם? איך הלחם? מקום כזה, כבר לפי הלחם תדע עליו הכל!". למזלו של הפטיש, הלחם הגיע באותו רגע, כך שיכולתי לתת לו תשובה: נפלא, ביתי ובדיוק כמו במסעדות הטובות שם, בטורקיה.


הדפס כתבה שלח לחבר
7060 מסעדות במאגר
”  “ על