מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום שבת - 21.10.2017


כשמתחילים ארוחה ככה, פתאום חשים ביטחון עצמי ורוגע. הזמנו יין טוב, התרווחנו בנוח על הכיסא. הנה, כך הרגשנו, אנחנו בצפון ולא צריכים לדאוג מנפילות קולינאריות, חרדה שתושבי המרכז חשים בזמן טיול לצפון יותר מאשר חשש מנפילה של טיל קטיושה. כך, שלושה סלטים ולחם מיוחד וטעים, חם מהתנור, מכניסים אותנו לתחושה שאנחנו לפני חוויה חיובית. וההמשך לא אכזב. פטה כבדים, מלווה בריבת תאנים, לחם קלוי וסלט עלים בתחמיץ הפתיע. לא פלא שאנשי "גלילאו" ממש התעקשו כי עלינו לטעום את המנה. הרי כל שף יודע שטעמו של פטה כבד טוב תלוי בכמות החמאה. אולי זה הזמן להזכיר כי מדובר במסעדה כשרה ולמרות העובדה הזו הפטה של "גלילאו" עבר כל מבחן של טעם והיה חביב ביותר. מין תזכורת חיובית לטעמים של שנות השמונים. תחתיות ארטישוק במילוי בשר טלה היו מנה עדכנית יותר, גם אם היא מרגישה כאילו היתה כאן תמיד, מושרשת במסורת הטבריינית. על מחית ארטישוק ירושלמי ברוטב רוזמרין הונחו תחתיות ארטישוק מוכנות, ובתוכן קבבים משובחים – במפתיע, המנה לא הייתה מבושלת. תענוג. עוד מנה שהזכירה את שנות השמונים היתה מנת הפטריות המוקפצות בג'ינג'ר, שום ודבש. בסלסלה של פילו, על הרבה ירקות ירוקים, זו הייתה מנה טעימה מאד, אבל בינלאומית מדי. דווקא המנה הזאת, שהייתה טעימה מאד, נגעה קצת בעקב האכילס של "גלילאו": כל מנה טעימה מאד, אבל הסגנון לא לגמרי מוגדר. לעומת כל אלו הדגים שאכלנו לקחו אותנו חזרה לכינרת, לטעמים של ישראל, לאופי של "גלילאו".

זה החל עם פילה סלמון טרי. אולי לא דג כינרת טיפוסי, אבל כך, צרוב עד פריכות, עסיסי ולא עשוי שנייה יותר מדי, ברוטב הדרים משגע ומלווה בירקות צלויים בגריל – זו הייתה מנה נכונה ונפלאה. עד שמושט הכינרת הגיע לשולחן. עם תרד בצל וצנוברים, מתובל ברגש ברוטב לימון כבוש וירקות שורש – זו כבר הייתה מנה מלכותית. כי כמו בימים שלפני הציניות, שאפשרה למסעדנים לשקר במצח נחושה ולהישבע שזהו הדבר האמיתי, או הדגים המיובאים עם השמות המהוללים – פילה אמנון הכינרת האמיתי התעלה מעל כולם, מראה לנו מה קורה כשנותנים מה שמבטיחים. דג מעולה שהוכן נפלא.

מנת פילה בקר עם פטריות פורטבלו הייתה מפוארת, מוכיחה שוב כי כשרות אינה מכשלה אמיתית בדרך לאוכל טוב. אפילו מנת הילדים של "גלילאו" היתה בדיוק – שניצל וצ'יפס נהדר, טבעי וביתי או ספגטי ברוטב עגבניות.

אין ספק כי כל תכנון מסלול לצפון, מעכשיו, יביא את "גלילאו" בחשבון. כי מבחינת האוכל, "גלילאו" בולטת בטבריה ובצפון בכלל, כמו שהר פוג'י היה בולט בהולנד. איך אמר האיש שעל שמו נקראת המסעדה? "ואף על פי כן נוע תנוע".
מאת: צחי בוקששתר
גלילאו – טבריה שוב על המפה
"גלילאו", מסעדה טבריינית כשרה, שווה ומושקעת, תפסה את צחי בוקששתר והראתה לו שיש סיבה לטרוח ולנסוע לטייל בצפון. ביקור בגלילאו מבטיח חוויה טעימה בטבורו של הטיול.
טבריינים הם עם, לטוב ולרע. אי אפשר להתעלם מהקסם של העיר ושל כל טברייני באופן פרטי. ומצד שני, בשנים האחרונות, אחרי שהעיר הפסיקה ליהנות מנחשולים קבועים של תיירות פנים, הטבריינים קופאים על שמריהם, נותנים שירותי תיירות מוזנחים, יקרים ולא מושכים. בשנים האחרונות כבר קיימים בעיר כמה בתי מלון נדירים באיכותם, ועדיין אין לאורחי אותם בתי מלון לאן ללכת לאכול. הבעיה הראשית בטבריה היא שאחרי שניים-שלושה ביקורים נדמה לך שמיצית כל מה שיש לאכול שם, עם כל הכבוד לאוכל סיני מצוין. אפילו למי שלא כל כך אכפת לו מה הוא אוכל, טבריה לא משחזרת את ימי תהילת העבר, כשהמסעדות על הטיילת היו גדושות אדם. מי שחושב שמול אגם כה יפה מגיעה לו גם ארוחה טובה – בדרך כלל יהיה בבעיה... לכן אני אסיר תודה למי שגילה לי על "גלילאו".

כבר בכניסה ברור לך כי "גלילאו" היא פנינה נדירה. מול מראה השיכון משנות החמישים של הכניסה לחמי-טבריה, השביל של "גלילאו" כבר אומר הכל. מדרגות העץ הגולמי הגס, הפרזולים, עיצוב החזית בכלל – הכל משדר טביעת ידו של אדם שהגשים במו אותן ידיים ובאהבה גדולה חלום ישן. חלום שנחלם בפרטי פרטים. אפילו דלתות השירות מתחת למדרגות צבועות באומנות. לכן זה לא מפתיע לראות בר מקצועי ומעוצב, מסעדה יפהפייה מטויחת בצבע טרה-קוטה, כשכל פרט מוקפד מצד אחד ומלא חן ואישיות מצד שני. לא לקח הרבה זמן לאתר את יחיאל, צעיר מקסים, מלא תשוקה למקום ולאירוח. וכן, הוא הודה מייד באחריות על עבודות העץ. ואנו, אולי זו הייתה תחושת בטן, ואולי פרי שנים של ניסיון כסועדים – אבל עוד לפני שהתפריט הוגש לשולחן הרגשנו שאנחנו בידיים טובות, יושבים במסעדה שכמותה תתקבל בברכה לא רק בטבריה, אלא בכל מקום בעולם. כן, חרדת ה-"עוד פעם אכלנו אותה במסעדה בצפון" עברה מיד. וכשכבר התחלנו לאכול, פשוט לא יכולנו לעצור.

זה התחיל בלחם. פרינה חמה, רכה, שממש, אבל ממש, אי אפשר להפסיק לאכול ממנה. פרינה היא מין לחמנייה ממוצא מרוקאי, שטוחה אבל עבה, אוורירית, סופגת ורכה. זו של "גלילאו" לא הייתה עשויה על חלוקי נחל כמקובל בפרינות קנויות, אלא על תבנית, בצורה ובטעם הביתיים. איזה תענוג! לצד הלחם הגישו שלושה מטבלים/נשנושים מהממים. בצלוחית הראשונה היה סלט קוביות בטטה קטנטנות, מוכנות בדייקנות רבה וטעימות עד מאד. החכמה באפיית או אידוי קוביות בטטה היא לדעת מתי להוריד אותן מהאש, כך שיהיו מוכנות בזמן הצינון אבל לא יהפכו לפירה. ב-"גלילאו" עשו את זה נפלא, וגם תיבלו מדויק מאד. בצלוחית אחרת הוגשה טחינה נהדרת עם המון פטרוזיליה, ובשלישית מין צ'ימיצ'ורי ירקרק ונהדר על הפרינה.

הדפס כתבה שלח לחבר
7060 מסעדות במאגר
”  “ על