מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום שישי - 15.12.2017


סנדוויץ' (או אם תרצו SUB, בלשון ילידי האימפריה הגדולה) בשם BillyBill C, שאני מניחה ששמו כיוון היישר אל האיש עם הסיגר הגדול והאף האדום (שאגב, אני ממעריצותיו הגדולות – יש לי שמלה בארון שאני מחכה שהוא יכתים) הכיל פרוסות רוסטביף מצוין וחם, עשויות בדרגת מדיום, והוגש עם מיונז, בצל מטוגן ומלפפון חמוץ. יאמי. א' אכל את רובו, אבל לא וויתרתי לפני שנגסתי לו. אני משוכנעת שהוא עוד זוכר לי חסד נעורים, ורוצה לגרום לי הנאה, והבילי-ביל שלו בהחלט ניחן בתכונות שעושות לי את זה.

בשלב כלשהו האקסים שאיתי התחילו להמטיר עלי סריה של מחמאות. תהיתי – הייתכן שנערכת פה מול עיניי תחרות שכותרתה "את מי היא תזכור עם יותר צביטות בלב?". לבסוף החלטתי שזה לא רלוונטי – מה שחשוב זה שנעים לי נורא. מי תאר לעצמו שהמבורגר מסוג בוב (B.O.B), בסיסי כזה וללא תוספות ופרפראות (כי כבר בקושי היה מקום), יעשה לי אפילו נעים יותר. הגיעה קציצה דשנה מאוד ועסיסית, עשויה מבשר בקר טחון טרי, משובח ומיושן, שהונחה פרקדן על גבי לחמנייה, יחד עם חסה, בצל ועגבנייה, כשקלח תירס חמוד מונח לצידה (כמה אמריקאי). כל הרטבים שבעולם חיכו לי, מונחים על מדף בצמוד לשולחן (מיונז ורוטב ברביקיו, שזקוקים לקירור, מגיעים בנפרד בלי שתבקשו). אכלתי. גם הם אכלו. את ההמבורגר שלי, את הלב... מה לא?!

ממחלקת "איטליה הקטנה בניו-יורק", הגיעה אל ג' לזניה פתוחה של עגבניות ומוצרלה עם פרוסות עוף ובייקון בשמנת ופרמזן מעל, שנקראה "קאפון גדול". היא היתה... מאפיונרית לגמרי. עשירה, שמנמנה, ועושה טוב בבטן. הקונספט של לזניה פתוחה מצא לי דווקא חן, שכן אני שונאת לחרב מבנים סטרוקטוראליים מוצלחים, והפעם החורבן כבר התרחש במטבח וכל שנותר היה, כמו שאומרים אבותינו: TO DIG IN. יסלח לי ג' על שנטשתי אותו בשנות התשעים, ועל מה שעוללתי ללזניה שלו בהווה. לפחות היה לו מזל ש-ש' לא מת על לזניות, וכך נחסך ממנו הפעם עוד מזלג שחופר בשלו.

AG butterfly – פירפר אחרון אל שולחננו, מותיר אותנו נרעשים – הייתכן שהוא כל כך טעים שנצליח, למרות הכפתורים הפתוחים בג'ינס והתחושה הכבדה כבדה בבטן, לסיים עוד מנה תמימה? ובכן... מדובר בחזה עוף מתובל ברוטב דיז'ון עם גבינה צהובה, שגולגל ונעטף ברצועות בייקון צלויות (אלוהים מה שזה עושה לבייקון... הו הקריספיות...) מוגש ברוטב מרסלה מענג. תשמעו – תוך שלוש וחצי דקות ראינו את תחתית הצלחת. בחיי.

לסיום סיומת הופיע קינוח אחד ויחיד, שכן אילו באו עוד היינו נאלצים להתפטר זה מזה או ממקומות עבודותינו. מגדל ופלים אמריקאים (או שמא בלגיים) חמים ומשמחים, אירח שני טעמי גלידה מנוגדים – שוקו ווניל, ואף הציע רוטב מייפל בצד. בלי היסוס שלחנו כפיות ויאללה – ארבעה אנשים הניחו לנפשם לשיר לנוכח המתיקות והתענוג האדיר. כשנפרדנו כולם מסרו ד"ש לנוכחי שלי והרבה בהצלחה.

"איסט 38" היא היכל תענוגות מפתיע ומתגמל. קחו אנשים שאתם אוהבים, שאהבתם, או שתאהבו בעתיד ולכו עליה. ההנאה – עלינו.
מאת: גלי פיאלקוב
איסט 38 – אמריקה!
הדולר צונח ומחירי הטיסות לארה"ב כבר ממש לא בשמיים, אבל למה לטרוח? "איסט 38" מספקת בילוי ומזון, וכמויות, ושירות, והכל סטייל אמריקה לגמרי. כל מה שנותר הוא לשפשף את העיניים בתדהמה, כשבסוף התענוג אתם מוצאים את עצמכם בעצם בת"א.
"איסט 38" מציעה לאורחיה ראשית – אווירה. המקום, המזכיר סוג של דיינר אמריקאי מסוגנן, מעוצב בחינניות, ומרובה בפריטים יפים הניצבים בכל רחבי המסעדה. בר קטן וחמוד מגיש מגוון סוגי אלכוהול ובירות רבות, ובחלק מהמקרים עובד בשיטת הרי-פיל האמריקאית המלהיבה. המקום מתאפיין ברוח אוונגרדית סטייל הEast side של אבן גבירול, שהפך לאחרונה לאזור ה'סקסי' ביותר בת"א, עם מגוון בתי אוכל ואווירה לגמרי חו"לית.

גם הבררן הגדול ביותר או הפיינשמעקר הנוקשה ביותר יישארו מודהמים לנוכח השפע שמציע התפריט של "איסט 38". עשרות אפשרויות של סלטים, כריכים, מנות ראשונות, בשרים מכל סוג ודרך עשייה, משקאות, קינוחים ומה לא. "מזל שבאנו ברביעייה הפעם", לחשתי ל-ש' המוטרד, שהיה בן זוגי במשך כך וכך שנים. מצידו השני של השולחן ישבו א' הרחפן וג' העסקן-האופנוען, בוהים בשפע ומתלבטים קשות. גם א' ו-ג', ניחשתם נכון, הם אקסים. א' היה הראשון, ו-ג' בא מיד בעקבותיו עד שהוחלף על-ידי ש'. שלושתם נהגו לחגוג איתי במיטב המסעדות בעיר. אספתי את החבר'ה האלו לסעודת השחיתות הנוכחית, מעניקה להם הזדמנות לעוד הנאה משובחת במיוחד בחברתי (אם כי הפעם מדובר רק בהנאה קולינארית) וסיכמתי איתם תקופה. למה? כי סתיו וכי המשכתי הלאה וכי טוב לי על הלב.

ואכן, מזל שבאנו ברביעייה, כי גם כך הזדמן לנו לבחון אולי פרומיל מהתפריט. פצחנו ב"קפיטול היל" – הר של בצלים טריים פרוסים דק, ומצופים בבלילת בצק בירה, מטוגנים בשמן עמוק. מדובר בעונג צרוף, ממכר ופריך, המוגש בתוספת שלושה רטבים: ברביקיו, צ'ילי מתוק וחרדל-דבש. "קפיטול היל" היא מנה שזוללים, תוך שימוש באצבעות, בציעת פיסות, ביצוע מחטפים והשמעת אנחות הנאה. אין לי מושג מה זה הזכיר להם – אני פשוט נהניתי מהאוכל.

אחרי שהתחממנו, נחת אצלנו ה'כבד קצוץ כמו בברוקלין', שהוגש על מלפפון חמצמץ וביתי ועלי בייבי טריים, כשלצידו צנימים. הכבד היה פשוט קלאסי. לא טחון, אלא באמת קצוץ ועשיר בטעמים של פעם. למרות גודל, המנה חוסלה בקלות על-ידי ארבע פיות של חובבי מעדן הסבתות הזה. אני לא יודעת אם זה קשור לעברנו המשותף (לא ביחד, לחוד. זאת אומרת כמו בתיבת נוח – בזוגות), או סתם בכימיה הטובה ששורה בינינו – אבל כל המנות, פחות או יותר, נאכלו יחד. "תביא לטעום", ו"אל תתקמצן", ו"תן לק" ודומיהם נזרקו לחלל האוויר, וכך מצאנו עצמנו טועמים, מנשנשים ואף גורסים מכל הבא ליד ולפה.

סלט בשם המבטיח "קונקטינג פיפל" (Connecting people) – כאילו שהיינו זקוקים לזה – הגיע אל יעדו: פיו המורעב של ש' המוטרד, והפתיע בכל נגיסה. התגלו בו נתחי עוף בתערובת קייג'ין על רוקט בלימונית, בטטות פרוסות מאוד דק ומטוגנות בפלפל צלוי, הרבה חסות פריכות, תיבול מיונז נוזלי של הדרים, ונטיפים של ביצה קשה. סלט ה'מרתה סטיוארט', על שם הכוהנת הגדולה של הבית וסגנון החיים בארה"ב, סיפק לעומת זאת את גחמותיו של ג', שאף פעם לא הסתיר את גרגרנותו. קוביות פילה לבן מוקפצות עם רוקפור, עגבניות, תאנים על רוקט וחסה בלימונית, עם כל הנוזלים של ההקפצה, כשמעל הכל נחה לה בשלווה ביצת עין עם חלמון (ואפילו חלק מהחלבון) נוזלי מאוד, גרמו לו לחייך בנחת ולי לחשוב שנוסטלגיה זו המצאה ממש סימפטית.

ניצן המלצר, המקצועי (ואני חייבת להודות שגם הנאה למראה), המשיך להגיח עם הפתעות מהמטבח, כשכולן שבות ומתגלות כעצומות מימדים וטעימות להפליא. התחלנו להרגיש איך הבטן מתדשנת וכיצד הרגשה ממש נעימה מטפסת במעלה עמוד השדרה ועושה נעים בעורף. טוב, אני משוכנעת שלמרגריטות שלגמנו, או לבירות שבאו בעקבותיהן, היה חלק בהנאה, אבל עדיין – אין לי כל ספק שהאוכל תרם לשמחת החיים הנשפכת שאפיינה את שולחננו העליז.

הדפס כתבה שלח לחבר
7085 מסעדות במאגר
”  “ על