מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום רביעי - 18.10.2017


בהמשך, הזמנו (ביחד כמובן) סלט "הפוגה וגזר" ומנה הקרויה בשם "קוקוריקו", שהיא פוקאצ'ה עם פלפלים קלויים, בצל ועוף. לסלט שלל מרכיבים מרעננים: חסות, גזר כמובן, פטריות (דגתי את מה שביניהן) עגבניות שרי, בצל סגול והחידוש הנהדר הוא לבבות דקל ורוטב ויניגרט נענע שעיטר את כל העסק. בתור בחורה שסובלת מתסביך משקל רציני, כבר טעמתי להערכתי מעל 200 סלטים שונים, בכל מקום שיכולתי. לרוב, מה שחשוב בסלט, לצד הטריות, הוא הרוטב, שנותן את הטעם. הוויניגרט הזה בהחלט נתן טעם מצויין וחדש. כמובן שגם הוא, בנוסף לשאר הדברים, תוצרת בית. מסתבר שגם ניתן לרכוש אותו הביתה במשקל. איזה אושר!

מנת ה"קוקוריקו" היתה מצויינת: החלקים בצדדים שלא עוטרו במיני תוספות היו כטעם הלחמניות הטובות, אבל את גדולת המנה הבנו כשהגענו לליבת הפוקאצ'ה. הטעם שבפשטות, שילוב עדין בין עוף, בצל ופלפלים שיוצר הרמוניה בפה. הפוקאצ'ה, כמו המנות האחרות, הגיעו בדמות מנות ענק שבהחלט לא יביישו אף אדם עם תכולת קיבה פי חמש משלי. עד כמה שניסינו בכוח להכניס עוד מזה ועוד מזה. כבר לא היה מקום. אפילו 3 הפסקות סיגריה באמצע לא עזרו לנו. כמובן שאין קשר בין כל זה לבין המקום בקיבה לקינוח. הקינוח מגיע בכלל לחלקים אחרים. הזמנו על פי המלצתו של המלצר את "הפאי של איתי", ועד שזה יגיע הלכתי לסדר את האיפור.

בדרך לשירותים גיליתי את הקומה העליונה - איך לא הבחנתי בה קודם? בקומה זו שולחנות נמוכים, פינת זולה עם כריות ומזרנים, נקודות חשמל למחשבים ניידים ואפילו מגשונים חמודים המיועדים להנחת המחשבים. מהפינה ניבטו לפתע אליי מאפרות... זו הייתה פינת עישון, שפשוט זעקה את שמי ואני פספסתי אותה! בהחלט הפוגה שלמה נותן הקפה הזה. מסתבר שלא מעט סטודנטים חולשים על הקומה העליונה בלימוד למבחנים ובעלי הבית אפילו ציידו את המקום ברשת אינטרנט אלחוטית ושקעים, ע"מ לתת לאנשים הנאה ורביצה מושלמת. איזה רעיון עילאי! בתל אביב מעודדים תחלופה של אנשים ושמים בכוונה כסאות לא נוחים בכל מיני מקומות כדי לדחוק באנשים, ואילו בהרצליה מברכים את כולם בבואם ומזמינים אותם להישאר כאוות נפשם. בקיץ, אגב, מתוכנן במקום הפנינג גדול לזאטוטים בימי שבת והרחבה הגדולה שבחוץ נראית בהחלט מעייפת ברמה הרצויה.

חזרתי למטה, והנה הקינוח הגיע - פאי תפוחים חם עם כדור גלידה בצד. הורגש כי הפאי, שהיה חם, מתוק ופריך, יצא הרגע מהתנור. מה עוד צריך? לצד הפאי התענגתי לי על כוס שוקו שהוכן מתערובת פולי קקאו שאינה נמכרת בארץ, ואילו ליביו הסתפק במשקה של העם – לאטה מקיאטו.

מה אגיד ומה אומר? מסתבר שבהרצליה מבינים איך קפה צריך להיות. ההפוגה הקטנה שלנו הפכה מתכנון של שעה וחצי לכל היותר, לרביצה של 3 שעות במתחם. לכן, כל מה שנותר עכשיו לעשות, הוא להוציא רשיון נהיגה, שיהיה קל יותר להגיע בפעם הבאה...
מאת: סיון מנשה
קפה והפוגה מחוץ לבועה
ב"קפה והפוגה" בהרצליה מצאנו לא רק אוכל טוב וקפה מצויין; מצאנו מקום שאוהב את לקוחותיו ומנעים את זמנם עם פינות זולה רכות, אינטרנט אלחוטי ושירות מצויין. השקשוקה קיבלה ציון גבוה גם מטריפוליטאית מדופלמת כמוני... הפוגה מומלצת ביותר מהחיים, באחד מבתי הקפה החמודים מחוץ לת"א
אפתח בווידוי: אין לי רשיון. לא מסיבה אידיאולוגית, לא כי אין לי כסף ולא כי נכשלתי אי פעם בטסט שעשה לי טראומות לכל החיים. פשוט אין לי. העובדה הקטנטנה הזו היוותה בעיה קלה כשהייתי צריכה להגיע ל"קפה והפוגה" שבהרצליה ולעזוב את משרדי החמים והנעים בתל אביב. לא שחסרים בתי קפה בתל אביב, אבל למען האמת, הסיבה היחידה שבגללה לא ניסיתי להתחמק מן המשימה היא כמות הביקורות המפרגנות - ללא יוצא מן הכלל - באתר של "קפה והפוגה". הפיוטים שנרשמו אודות המקום, עליי להודות, עוררו את סקרנותי לגבי השאלה: מה כל כך מיוחד בבית קפה השוכן בהרצליה?

לצורך הכתבה צירפתי את ידידי חולה ההגה ליביו (אני יודעת שזוהי חריגה מן המוסכמה לפיה ביקורות אוכל מסתירות את שם הפרטנר, אבל עם כזה שם, שהוא בהחלט לא שם בדוי, לא יכולתי להתאפק). ליביו הוא הרצלייני ומכיר את אופיה הבלייני של העיר. בדרך ערכנו דיון קצר על מצב מכורי הקפאין בעיר והצטיירה בפני תמונה די עגומה. מסתבר שעד היום, בכל העיר (להוציא את הרצליה פיתוח) היה רק בית קפה אחד שנחשב ראוי לשמו. סוגיה זו די הטרידה אותי, בתור אחת ממפרנסות בתי הקפה הגדולות יותר בתל אביב. קשה לי לתאר עיר שבה הולכים תמיד לאותו בית הקפה...

הגענו ל"קפה והפוגה" בשעה שתואמת את שם המקום - שעת בין ערביים, שבהחלט עוזרת להפיג את כל עומס היום. הוגש לנו תפריט בגוונים חומים רכים, נעים לעין, שהיה כעין ספרון שבדפיו עלעלנו כמה דקות בריכוז. מראש אגב, החלטנו כי אין פה "שלי-שלך" – הערב נחלוק בכל המנות. אני ישר התחלתי עם הסייגים הפרטיים שלי (בלי חמוצים, עגבניות, פטריות, גבינות קשות ועוד), שמקשים תמיד את מלאכת ההזמנה. התייעצנו עם המלצר החביב, שנקב במספר אופציות די גדול שאוכל להזמין מהתפריט למרות בררנותי.

התחלנו בשקשוקה. אמנם שקשוקה מוגדרת כארוחת בוקר, אבל ב"קפה והפוגה" נהגו בחכמה והחליטו להגיש ארוחות בוקר כל היום. כשהמתנו לשקשוקה, הודעתי לליביו כי מדובר כאן במבחן טעם. אני חצי טריפוליטאית, אצלנו שקשוקה זורמת בעורקים ומיד אנחנו מבחינים בטיבה, בטריותה ובמקצועיות ההכנה שלה. השקשוקה הוגשה לנו כראוי על מחבת חמה שהונחה על מגש עץ וכוסתה במכסה שהוסר ע"י המלצר בעת ההגשה לשולחן (מבחן ההגשה עבר בהצלחה). בצד הוגשה סלסלת לחמניות עם חמאה וריבה - הלחמניות היו חמות והורגש שיצאו ממש הרגע מהתנור. המלצר הסביר כי הלחמניות, החמאה והריבה כולן מתוצרת בית (!) ע"מ לשמור על המוטו של המקום: טריות, טריות וטריות.

השקשוקה היתה בהחלט מעל למצופה. השף, כך מסתבר, הוא טריפוליטאי בעצמו, שהחליט לשדרג את השקשוקה הבנאלית תוך הוספת פלפלים וכל מיני דברים שחיזקו את הטעמים הטובים שבה. סיכמנו שכשאמא שלי תחזור מחו"ל, אני ישר מביאה אותה ללמוד ב"קפה והפוגה" איך לשפר את השקשוקה המיתולוגית שלה.

הדפס כתבה שלח לחבר
7060 מסעדות במאגר
”  “ על