מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום שישי - 15.12.2017


שקענו בהרהורים. הפרגיות ברוטב שוקולד, ברנדי וצ'ילי שהזמין נבות העירו אותנו בן-רגע. בקריאה ראשונה בתפריט חשבתי שזה שילוב הרפתקני מדי, אבל אחרי שגנבתי לנבות ביס קטן (לא הצלחתי להתאפק...) הבנתי שהשף, ערן דרורי, הוא לא מהמר, אלא פשוט יצירתי ומדויק. "הפיוז'ן של היום הוא הקלאסיקה של מחר", אמרתי לנבות, והוא – בפה מלא ועיניים בורקות – הסכים. הפרגיות העסיסיות, בצירוף מתיקות שוקולד, חריפות הצ'ילי והניצוץ המיוחד של הברנדי, הדליקו לו את כל החושים. מזמן לא ראיתי אותו נהנה כל כך. אני מאמינה אבל שאם נבות היה כותב את הכתבה, הוא היה מתאר בדרך די דומה את תגובותיי, כי פילה העגל ברוטב פלפל ושמנת שהזמנתי הרס אותי ברכות. נתח פילה עגל איכותי, אדמדם, נימוח ועסיסי, שנח מעדנות על מצע פירה תפוחי אדמה, פרוסות בטטה וקישוא זוקיני קלויים – האם אפשר באמת לשאוף ליותר? הייתי מוקסמת.

לקינוח חלקנו טירמיסו אוורירי ומעודן. למען האמת, אני אכלתי את רובו. מצטערת – הוא היה כל כך נהדר ששוב כשלתי ביכולת השיתוף, מה גם שנבות היה עסוק בלהתרשם מהאסתטיקה המדהימה של "בוקאצ'יו". בחלל המסעדה, שמצליח להיות גם אינטימי וגם לא צפוף, פזורים הפסלים הפיגורטיביים של ניצה – שכל ניסיון לתארם יכלא אותם במילים ויעשה להם עוול – ותערוכות ציורים מתחלפות של אמני הבית, כמו למשל של אבינועם קוסובסקי המצוין (אגב, כל יצירות האמנות המוצגות במסעדה ניתנות לרכישה). "זה לוקיישן מהפנט, אבל מהפנט", אמר נבות, ואני שאלתי אותו אם הוא לא מצטער על שזנח את הקולנוע. "סרטים זה כיף", הוא ענה לאחר מחשבה קצרה, "אבל כסף הופך את החיים לטעימים יותר, אסתטיים יותר, נוחים יותר". הפעם לא הסכמתי איתו. אני מאמינה שאפשר לעסוק באמנות, לגלות יצירתיות וגם להתפרנס מכך, ולראייה: ניצה בן-שלום, ערן דרורי ו"בוקאצ'יו", מסעדה שהיא חוויה קלאסית-מודרנית. הרווח – לכו לשם ותיווכחו בעצמכם – כולו שלנו.
מאת: גלי פיאלקוב
בוקאצ'יו – קלאסיקה מודרנית
תל-אביב משופעת מסעדות איטלקיות סימפטיות, מבינות דבר או שניים באוכל של ארץ המגף, ולפעמים אפילו די מוצלחות. מסעדת בוקאצ'יו היא סימפוניה אחרת לגמרי. בוקאצ'יו מגישה לאורחיה אוכל גורמה איטלקי מהפנט ומנה מזוקקת של אמנות ואסתטיקה.
מסעדה: בוקצ'יו
נבות אמר: "כל יום בדרך לעבודה אני עובר ברח' הירקון, והאישה הגדולה והעגולה שמפוסלת מחוץ לדלת של "בוקאצ'יו" קורצת לי, מפתה אותי להיכנס פנימה. אנחנו חייבים, אבל חייבים, ללכת אליה".

הלכנו. הפסלת המוכשרת, גילינו כבר בכניסה ל"בוקאצ'יו", היא לא אחרת מאשר ניצה בן-שלום, בעלת המסעדה, המתפקדת גם כמארחת האולטימטיבית: חמה, רחבת-לב, מאירת פנים ולא מפסיקה להתרוצץ בין השולחנות, כדי לוודא שכולם נהנים. בהמלצתה פתחנו את הארוחה בפורמטיני – מאפה גבינות צאן, ובמלאנזנה – חציל פרוס כמניפה, שכבת מוצרלה, ופיסות עגבניות דקיקות קלויים יחד על הגריל, שהגיעו בלוויית לחמניות קטנות ומתוקות, פרוסות נדיבות של לחם הבית, חמאה מצוינת וממרח עגבניות מיובשות חלומי. נבות דגם את הפורמטיני ומיהר להציע לי חצי. "את חייבת, אבל חייבת, לטעום את המעדן הזה", הוא אמר, והקפיד לכבד אותי גם בפלפלים הקלויים ושלל הירקות הטריים שהוגשו לצד המנה. אני, לעומתו, חיסלתי את המלאנזנה לבדי. נבות האשים אותי בחטא הגרגרנות, וכרגיל הוא צדק. להגנתי יש לומר שמלאנזנה עשוי כהלכה (וזה היה מלאנזנה עשוי כהלכה) הוא משהו שאני לא מסוגלת לעמוד בפניו. הטעמים הקלויים של החציל, ליטוף העגבנייה הנימוחה בשילוב טעמי המוצרלה המותכת, גורמים לי לאיזו הנאה בלתי נתפשת, שממש לא בא לי לחלוק עם איש. הנאה אישית כזו. הנאה רק שלי.

בדרך למנה הבאה עצרנו לשתי כוסות יין הבית – יסמין אדום של רקנאטי. המלצרית המקצועית והלבבית הסבירה שזהו יין צעיר, המשלב ענבי קברנה סוביניון, מרלו ושיראז. התמוגגתי מהטעמים הפירותיים העשירים שלו ומגופו המעודן, ואילו נבות הסתפק במילה אחת: "משמח".

לפני המנות העיקריות, כפי שמקובל באיטליה, אכלנו פסטה. שלא כמקובל באיטליה, חילקנו בינינו מנה אחת של פטוצ'יני קרבונרה. לחצי שלי הוספתי חלמון ביצת שליו, שהונחה בקועה מעל למנה, עם קליפתה המנומרת והמתוקה. תוספת אשר הפכה את רוטב הבייקון והשמנת לקטיפתי ואפילו מענג עוד יותר. נבות, שהעדיף לוותר על הביצה מסיבות לא ברורות, אמר שגם ככה נורא טעים לו, ושאשכרה בא לו ללקק את הצלחת. תיירת אמריקאית מבוגרת, שישבה בשולחן לידנו ואכלה לינגוויני בולונז, דווקא לא התביישה ושלחה לשון ארוכה שלא פספסה אף טיפת רוטב. שתי הבנות שלה השאירו אף הן צלחות מבהיקות. עיני הנץ של נבות הצליחו, בקושי רב, לזהות שאריות של פירות-ים (ממנה של פטוצ'יני מרינרה) ופירורי רוקפור (ממנת הרביולי רוקפור). חילופי חיוכים עם יושבי השולחנות הסמוכים הבהירו לנו שב"בוקאצ'יו" כל מנה היא חגיגה והעונג מרחף לו בין השולחנות.

ממש בטרם יגיעו העיקריות, הזמנו שתי כוסות יין נוספות, והשיחה זרמה לעבר ג'ובאני בוקאצ'יו, הסופר האיטלקי שיצירותיו בישרו את רוח הרנסאנס, ושעל-שמו נקראת המסעדה. מסתבר שאביו ייעד לו קריירה בתחום המסחר והבנקאות, אך ג'ובאני לא עמד בפני קסמה של המילה הכתובה. נבות, שעובד בעסק המשפחתי למרות שלמד קולנוע, אמר שבוקאצ'יו היה אחד הראשונים שזרק את השפה הגבוהה, המתנשאת, לטובת שפה מדוברת, יומיומית. הסיפורים שלו עשו הרבה כבוד לנשים, דגלו בגישה נהנתנית, התייחסו לחטאים ולחולשות כאל משהו מאוד אנושי, והיטיבו לאבחן את השפעת הנפש על הגוף כבר אז, במאה ה-14. "לא בכדי הוא זכה לתהילת עולם ולמסעדה תל-אביבית הקרויה על-שמו", אמרתי.
"כן", אמר נבות, "רק שבוקאצ'יו עצמו מת עני, חולה וממורמר".

הדפס כתבה שלח לחבר
7085 מסעדות במאגר
”  “ על