מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום שני - 23.10.2017


אחר-כך אני פונה לרגל הקרושה. זה לא יתכן! זה בדיוק כמו שאני זוכר את זה. הטעם העדין והמרקם... עכשיו אני בטוח שאחותה התאומה של סבתא ציפורה נמצאת כאן ומסתתרת במטבח. "ומה תרצו למנות עיקריות?" קולו של המלצר מקפיץ אותי בחזרה למציאות. אימא שוב מתפרצת ואומרת: "כמו שהיינו אוכלים אצל חמותי כל שנה, יהי זכרה ברוך – כתף בקר, קורקבנים, צ'ולנט, ותביא את זה עם כרוב אדום ולבן. למה לא נפנק את הצאצא הזה? ותביא גם גבעץ'. ומה עוד הייתה מכינה המפלצת?" אני חולק עם המלצר מבט המום מהפתיחו?ת על סבתא שאימי מפגינה, "נו הגזר המתוק הזה", היא מוסיפה ואני מתחיל להבין שמשהו קצת חשוד פה ואני שוב נופל בפח של האישה הזאת.

המנות העיקריות מגיעות במהירות הבזק. אין מילים לתאר את הריחות המדהימים שנבעו מהמנות. הכתף הייתה רכה ומבושלת בדיוק כמו שצריך – כן כן כמו של סבתא ציפורה... הקורקבנים שחו להם ברוטב עדין ונעים לחיך, ואפילו הכרוב והגזר השתלבו במנה הזאת בחינניות. הכול גם הוגש בכמויות שלא היו מביישות את סבתא ציפורה. הללויה.

בסיום הארוחה החלטתי לברר אחת ולתמיד איך יתכן שב"קפה בתיה" יודעים להכין בדיוק את מה שסבתא שלי נהגה לבשל עבורי בכל פסח וראש השנה במשך עשרות שנים. אז מצאתי את עצמי שואל בקול סמכותי: "מי כאן אחראי?" לאחר מספר רגעים הגיח בחור נחמד מהמטבח. "היי דליה", הוא פנה לאימי, "מה שלומך? לא ראינו אותך כאן שנים – מאז שציפורה..." "נכון קובי", ענתה לו אימי, "מה שלום האישה?" "איך אתם מכירים?" שאלתי, וקובי ענה בגאווה: "חמותה קנתה אצלי את כל האוכל לחגים במשך יותר מעשרים שנה..." מה? סבתא ציפורה הגישה אוכל מוכן? עולמי חרב עליי, יקומי קרס, הייתכן? הכיצד? סבתא שלי?

ועכשיו טיפת רצינות – "קפה בתיה" היא אולי המסעדה השפויה האחרונה שבה תוכלו למצוא אוכל ביתי, פשוט ואמיתי בארצנו. גם למי שלא גדל על אוכל פולני אני מבטיח הנאה מלאה. יומיים לפני ראש השנה ופסח המסעדה נסגרת ומתפקדת כמוקד הזמנות אוכל לחג (חכי חכי סבתא ציפורה עד שנפגש שוב!!!) ובשאר ימות השבוע "קפה בתיה", אותו תמצאו במיקום מצוין בפינת הרחובות ארלוזורוב ודיזינגוף בתל-אביב בצמוד לחנייה נוחה, מתאפיין באווירה נעימה וביתית, באוכל מצוין, והכול במחיר שמאפשר גם לסטודנט כמוני לעשות עסקה טובה. ובכלל, מה שטוב לסבתא ציפורה יהיה טוב גם לכם. אל תחשבו פעמיים. "קפה בתיה" – אוכל ביתי אמיתי שיעשה לכם את החג.
מאת: עידן בר-שי
לא צריך לבשל - בתיה תוציא אתכם מעבדות לחירות
פסח בפתח ועוד רגע הוא נכנס לבתינו כמו אליהו הנביא, רעב ומחפש ארוחת חג הגונה. מקום המגיש אוכל אירופאי ביתי ואיכותי הוא "קפה בתיה" התל-אביבי, המציע אוכל מוכן ונהדר לחג, והרבה הנאה גם בסתם יום חול
מסעדה: קפה בתיה
במרכזה של העיר תל-אביב יושבת לה פינת נוסטלגיה אמיתית – "קפה בתיה" שמה. אבל השם יכול להטעות, זה אינו קפה אלא מסעדה. ולא סתם מסעדה אלא מסעדה יהודית גאה, והיא אולי המקום ההגון היחידי בתל-אביב שבו אפשר למצוא תבשילים מבית אימא, מגפילטע פיש ועד צ'ולנט של שבת. ממש כמו של אימא שלי, רק שאותה מחליפה מישהי שיודעת לבשל... אז מוטב שאדייק – אצל "בתיה" אפשר למצוא את כל התבשילים שרק סבתא ידעה להכין. אוכל ביתי אמיתי ונהדר.

ואם אתם תוהים איך בחור צעיר מגיע לספר דווקא על מקום כזה, ולא מדבר איתכם על איזו סושייה חדשה, אז סיפור שהיה כך היה: פסח בפתח ואני כהרגלי מעלה זיכרונות מהמטבח של סבתא ציפורה, לועג לאימא שלי על כך שחמותה שמה אותה בכיס הקטן ואין אף אחד בעולם שמכין גפילטע כמו של סבתא ציפורה, שלא נדבר על רגל קרושה. אחח אילו ימים היו כשהיא הייתה בחיים... אבל השנה כנראה שקצת הגזמתי עם העלבונות לבישול של אימא –אולי לא הייתי צריך להשוות אותו למשהו שראיתי ביו-טיוב. "זהו נמאס לי", הכריזה אימי, "ציפורה? אהה, בוא אני אגלה לך משהו על סבתא ציפורה הנפלאה שלך", והיא אחזה בידי (פלשבק מטורף לתקופת הגן כבש אותי – רק בדקתי מה גפרור יכול לעשות... מי ידע ששדה קוצים יבער כל כך מהר). "בוא", הקיצה אותי אימי מהנוסטלגיה, "נוסעים לתל-אביב", היא הוסיפה והבהירה את כוונתה.

נסיעה קצרה ואנחנו ברחוב דיזינגוף. אימא מצביעה על הקפה של בתיה, אנחנו מחנים בחניון הצמוד למסעדה וממהרים להיכנס פנימה. המקום חמוד, מעוצב בדיוק כמו הבית של סבתא ציפורה – תמונות של תל-אביב הישנה מקשטות את הקירות, אידיש ועברית נשמעות בכל פינה, וריחות ממכרים של אוכל ביתי אמיתי ממלאים את אפנו. אנחנו מתיישבים. המלצר הנחמד מגיע המהירות הבזק ומגיש לנו את התפריט. אימא בהכרזה מודיעה שהיא לא זקוקה לתפריט והיא יודעת בדיוק מה היא הולכת להזמין לנו: "אז ככה, בחור צעיר", פונה אימי אל המלצר, "אני רוצה גפילטע פיש ורגל קרושה למנה ראשונה וכבד קצוץ עם בצל טרי, לא בריא כל הטיגון הזה, ושהכול יגיע עם הרבה חריין (חזרת הכוונה), ואתה יודע מה עוד בחורצ'יק? שים פה קצת קרפלך, זה לא קשור לפסח אבל זה גם הולך". הבטתי נדהם איך המזרחית הזאת עשתה אדפטציה אתנית. חריין היא אומרת לי...

לפני שהמנות בכלל הגיעו הניח המלצר על השולחן צלחת עם כרוב כבוש ומלפפון. אני טועם ומיד בית סבתא עולה לי לראש. "ואיי אימא, את חייבת לטעום את זה, זה ממש כמו שסבתא הייתה מכינה. מטורף". היא מחייכת חיוך ערמומי: "אהה, חכה חכה". לא עוברים כמה רגעים והגפילטע פיש מגיע לשולחן ואיתו הכבד והרגל הקרושה, חריין טרייה וחלת יום שישי פרוסה למשולשים, בדיוק כמו שסבתא הייתה מכינה לי. שנייה לפני שאני מסתער על הכול אני מודיע למלצר שהכול ניראה מעולה, אבל אין כמו הגפילטע של סבתא שלי. "אם היא הייתה בחיים היא הייתה יכולה ללמד אתכם כמה דברים כאן", אני מתרברב, אבל אחרי ביס אחד אני מבולבל – זה בדיוק כמו של סבתא, איך זה יתכן? אותה מתיקות עדינה, אותו מרקם, אותה האהבה בקציצות. אני פונה לכבד וגם הוא ממש כמו שלה. אני מתחיל לחפש מצלמה נסתרת, שמח-חושש לגלות שסבתא ציפורה בכלל לא מתה אלא עברה לגור בתל-אביב ולנהל מסעדה.

הדפס כתבה שלח לחבר
7063 מסעדות במאגר
”  “ על