מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום חמישי - 23.11.2017


מניה, המלצרית שלנו, החליטה לפנק אותנו בשתי כוסות קוקטייל ורדרדות כשעלה נענע מאובק באבקת סוכר נח עליהן כקישוט. אני גמעתי את משקה הפלא (שהכיל: קוואנטרו, למון ליים, וודקה וסורבה פירות יער), נעמה לקחה את הזמן עם המשקה ונשענה לאחור על המושב האדום והמפנק (כמו שיש בדיינרים – אבל יותר איכותי). אני התרווחתי על הכיסא שמולה, והתפניתי לסרוק את הסביבה: רכות ואותנטיות הן לגמרי הקווים עליהם שומר המקום. התאורה הדקורטיבית עמומה, קירות המסעדה, המחופים ציפוי בהיר, משרים תחושה עדינה ומוקפדת. חשיפה מכוונת של חלק מאבני הבניין המקורי מכניסה פנימה את ירושלים במלוא הדרה ועוטפת את הסועדים בחמימות נפלאה, שאין לקחת אותה כמובנת-מאליה. לא פשוט לעצב מקום בצורה יוקרתית ומוקפדת עד לפרטים הקטנים ביותר. והרי מאוד קל להפוך מסעדה כ"וילנדרי" לקרה, רשמית ומעונבת. דווקא היכולת לתת תחושת בית, הקנתה לה נקודות זכות אצלי כבר מההתחלה.

lets talk business: לא פשוטה הייתה ההחלטה מה להזמין. הרבה מנות נראו מפתות ומיוחדות. לבסוף נפל הפור: נעמה הזמינה את פילה הדניס ושמחה בחלקה. היא זכתה לשני פילטים של דניס, עשויים על הפלנצ'ה ברוטב עשיר של יין לבן ולימון. עסיסיות נטפה מהדניס, שהגיע עשוי בצורה מושלמת; הוא היה רך, אך בשרני כראוי. אני לקחתי אנטריקוט 300 גרם, למרות שקיבלתי אותו עשוי מדיי, ניכר היה שהוא איכותי. הגעתי אליו די מלאה. לא סתם אימא שלי נוהגת לומר לי שיש לי "עיניים גדולות". ניתן לקבל את האנטריקוט ב-3 רטבים: רוטב יין אדום, צ'ימיצ'ורי, או יין אדום ודובדבנים. אני בחרתי את האחרון עם הדובדבנים, ובתור אחת ש"מנגבת" מדי פעם את הסטייק שלה בקטשופ, לא עשיתי זאת אפילו פעם אחת מרוב שהרוטב היה מושלם. המנות העיקריות יוצאות בליווי תוספת לבחירה: צ'יפס/פירה/אורז/סלט ירוק קטן/ירקות מאודים. כמובן שבלי להניד עפעף נבחר הצ'יפס ברוב קולות גם בגזרה שלי וגם אצל נעמה.

סוף הארוחה. כמו ילדה קטנה אני תמיד מחכה לקינוח, שמגיע אחרי המנה העיקרית. עם השנים פיתחתי יכולות מדהימות כך שלא משנה כמה אני מפוצצת, אני תמיד אצליח למצוא מקום של כבוד בבטני לקינוח. וכך היה. מניה המליצה בחום על הסופלה שוקולד שנאפה במקום – לא העזנו להתווכח עם עובדות כאלו. דאגנו לרכך את הבטן עם קצת נוזלים – נעמה הלכה על תה עם נענע, אני על אספרסו וכדור גלידת וניל צמחי. שוב הרגשתי באירופה...

ואז הגיע הסופלה, יושב לו בתוך קערה לבנה, לצידו כדור גלידת קוקוס – שינוי מרענן. מבחוץ נראה היה קשוח ומעט קשיח, אך ברגע שהכפית חדרה את מעטה הקשיחות העדינה שלו, התגלה עולם שלם של שוקולד, שוקולד איכותי. זה היה סופלה מאוד מיוחד. בתוכו כאילו התחבא פונדו שוקולד קטן רק בשבילנו. מהרגע שהונחה הכפית האחרונה, לקח לנו זמן מה לאגור כוחות, להסדיר נשימה ולצאת מהבית החם והטעים של וילנדרי. לסיכום אפשר לומר כי נהנינו מאוד מהאווירה, מהאירוח, מהאוכל המיוחד ומזה שלרגע הרגשנו כמו שתי תיירות במדינה אחרת.
מאת: דנה טבצ'ניק
לא כל יום פוגשים כזאת כשרה
וילנדרי – בין הרבה אבנים ירושלמיות, מצאנו אחת ירושלמית-אירופאית כשרה ונהדרת, שהשאירה עלינו רושם עז. השירות, המעדנים והאווירה נסכו חמימות אחרת
יום רביעי בערב. כ"מרכזניקית" בנשמתי, המאוהבת בירושלים ולא מתביישת להראות זאת, שמחתי לשים פעמיי לעיר הקודש ולהתחכך קצת בקדושה האלוהית. הפעם הייתה לי שמחה כפולה: גם זכיתי להגיע לירושלים, וגם הייתה בידי הזמנה לאחת המסעדות היותר איכותית בעיר – וילנדרי, ולדוברי צרפתית שבינינו – Villandry .

ירושלים, הידועה בסמטאותיה המרובות, הובילה אותי ואת נעמה חברתי היישר לזרועותיה הרחבות של "וילנדרי", בלב נחלת שבעה הקסומה. "וילנדרי" היא תיירת אירופאית, ואם נרצה לדייק – עולה חדשה מצרפת (טירת וילנדרי). כבר בהגיית שמה (תנסו לגלגל את זה על הלשון) מרגישים נוכחות קצת אחרת, לא ממש ישראלית.

מאוד מרשימה מבחוץ הגברת וילנדרי. חלונותיה פונים לרחוב, כאילו מאפשרים לעוברי האורח להציץ פנימה. נכנסנו. תחושת חמימות אפפה את שתינו. מלצרית מתוקה להפליא ברכה אותנו לשלום והובילה אותנו לשולחן. הוא (השולחן) כאילו "קלט" אותנו מרחוק והזמין אותנו לשבת בחיקו. השולחן המדובר מוצב היה בפינת המסעדה צמוד לחלון הפונה למדרחוב. אני כמי שידועה בנטייתה ל– " אולי יש משהו יותר טוב" יצאתי לסיבוב במסעדה.
במעלה גרם המדרגות הלולייני בקומה השנייה מוקמו כמה שולחנות בחלל המרשים לא פחות. קבוצה מבודחת של תיירים ישבה ב"גלריה", שהיא חלק מהקומה השנייה היוצרת נבדלות משאר החלל, שהצליחה לשמר את פרטיותם. חזרתי מהסיבוב וסימנתי לנעמה שאנחנו נשארות עם השולחן המקורי.

התפריט של "וילנדרי" עשיר וכשר. התלבטנו מעט והזמנו. פתחנו בלחם הבית שהגיע עם ארבעה מטבלים: גואטמלי, סלט טאבולה עשיר, פלפלים אדומים המושרים בשמן זית (לי יש חולשה אליהם) וסלט חצילים. עד שהגיעו שתי המנות הראשונות, דאגנו ל"נגב" היטב את המטבלים בלחם. הבא בתור – קרפצ'יו פילה עגל – היה בין המשובחים שאכלתי; פרוס דק אך לא מדי, מתובל במידה המדויקת, מוגש עם עלי רוקט וצנונית פרוסה. נימוח בפה, הנאה שבנא. אחריו הוגשו על צלחת מעוטרת בעירית קצוצה – זה תמיד עושה עלי את האפקט של ה"וואו" – פטריות שמפיניון אלוהיות מוקפצות בשום, שמן זית ויין לבן. הן היו שמנמנות ועסיסיות, הרוטב אכן הלם אותן והחמיצות העדינה נעמה לנעמה, כשהיין הלבן מוסיף להן טוויסט אלכוהולי משגע.

הדפס כתבה שלח לחבר
7071 מסעדות במאגר
”  “ על