מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום חמישי - 23.11.2017


עכשיו כבר היה לנו ברור: ב"גבריאל" האוכל הוא לא סתם טעים (לא שיש דבר כזה, "סתם טעים"...). כל מנה מבליטה את יתרונות החלל שבו שוכנת המסעדה, והופכת אותו למרשים עוד יותר, ואילו קירות האבן, הנרות המפיצים ריח וניל נהדר, האהילים היפהפיים והמפות הצחורות, מצידם, מספקים תפאורה מושלמת לצלחות המלהיבות שיוצאות מהמטבח. בעידן שבו מסעדות רבות נראות כהעתקים חיוורים האחת של השנייה, אין ספק שדדי חיון, מבעלי "גבריאל", השכיל לעצב תפריט המתבסס על המטבח הצרפתי הקלאסי, אבל מצליח להפגין מקוריות, ייחודיות ואישיות. איני שומרת כשרות, ולכן עלי לציין כי העובדה שהתפריט כשר כלל לא הורגשה. מתברר שמתכון נכון וטיפול מקצועי בחומרי הגלם הופך כל מנה, גם אם היא כשרה, למעדן גורמה.

כוסית גראפה, בטעם דבש לי ובטעם רגיל ונהדר לרני, החליקה בגרוננו לפני שלב המתוקים, שדילגו אף הם בקלילות מעל מחסום הכשרות. קרם הברולה (שלי) שכח שבמקור הוא מכיל שמנת, זאת בזכות חלב קוקוס שהעניק לו את הקרמיות הנכונה, שכבת קרמל קשיחה וטעימה ביותר, וחוטי סוכר דקיקים וזהובים, שסיפקו פינאלה משגע. רני הזדרז לתחוב כפית לצלוחית שלי, וכשזו התרוקנה (לא תאמינו כמה מהר זה קרה...) הוא נפנה לטרוף סופלה שוקולד טבעתי, חם, עשיר בטעמים, שאליו נלוותה גלידת וניל מצוינת. לקישוט נבזקה על המנה אבקת סוכר וננעצו בה שברי קראנץ' גדולים ודקורטיביים, שהתפצפצו תחת לסתותינו השבעות והמאושרות.

לכל אורך הארוחה זרם אל המסעדה קהל מגוון של חילוניים, דתיים וחרדים, שהתערבבו להם בטבעיות, עד שהמסעדה התמלאה לחלוטין (אל תשכחו להזמין מקום מראש!). כשיצאנו, מדושני עונג, חיכה לנו בחוץ ערב קיץ ירושלמי נעים (ואפילו טיפה קריר, אם תשאלו את רני). ככה זה כשאין לחות... בדרך לתל-אביב הסכמנו פה-אחד – "גבריאל" היא חוויה מופלאה ששווה עלייה לרגל.
מאת: גלי פיאלקוב
גבריאל – סיבה מובהקת לעלייה לרגל
בין אם אתם תושבי עיר בירתנו, ובין אם אתם מתגוררים בכלל בקצה אחר של ישראל – מסעדות כמו "גבריאל", הכשרה הירושלמית המעולה, מצדיקות חזרה למנהג העתיק של עלייה לרגל. קחו את עצמכם וסעו אליה – עונג עילאי מצפה לכם שם.
מסעדה: גבריאל
כשיצאנו מתל-אביב רני עדיין היה, איך אומרים? סקפטי, תוצאה של ניכור רב-שנים כלפי ירושלים, אבל ברגע שבו דרכו רגלינו בשערי "גבריאל" ידעתי שהוא "יחזור בתשובה". ככה זה. הארכיטקטורה הירושלמית – החמימה, המזמינה, נוטפת הוד הקדומים ומלאת ההדר – בתוספת העיצוב הקלאסי והמפואר של "גבריאל", מסעדה כשרה הממוקמת אי-שם בראש פירמידת מסעדות היוקרה של ארצנו, מפוררים גם את לב האבן העיקש ביותר.

את הדלת פתחה בפנינו מלצרית מקצועית ואדיבה. התיישבנו אל השולחן הערוך להפליא ומיד הונחו לפנינו לחמניות חמות ופריכות וצלחת מוארכת עם שלוש פנכות ובהן ממרח חצילים משמח-חיך, פלפלים אדומים פרוסים דק דק, קלויים ומוחמצים, ושגיבים בטעמם, ומעדן מלאכים של פיסות גזר בדבש וצ'ילי.

ירושלים, בטח תבינו אותי, מתחברת אצלי בראש לאווירה סגרירית שהולמת במיוחד את אחת מאהבותיי – מרקים. לכן, על אף שהברומטר מסמן בבהירות שעדיין שורר במקומותינו קיץ רצחני, כשהתבשרתי שמרק היום הוא דלעת-תפוז, שמחתי. כשהגיע המרק – שמחתי כפליים. הנוזל הקטיפתי, העשיר, המלטף והכתמתם קושט במן איור אותיות יפניות משמן זית סמיך ועז, שצבעו ירוק כהה משגע. הטעם היה אלוהי – מן מרק קיץ שכזה, שלמרות חומו וסמיכותו היו בו טעמי התפוז הקלילים והחמצמצים, שהעניקו לו איכותיות שהלמו גם את העונה החמה.

עברנו לשלב מנות ה"רגע לפני העיקריות" – אספרגוס מוברק בשבילו, ומדליוני כבד אווז עבורי. מדובר בשתי מנות שעד עכשיו לא הצלחתי להחליט אם הן יותר יפות או יותר טעימות. כבד אווז התבוסס לו יחד עם פיסות מנגו נימוחות ברוטב ורמוט משכר, והיה חמאתי ומופלא. גבעולי האספרגוס הפריכים והשמנמנים הוברקו בחמאת הדרים כשרה, ורוטב עם הבזק חרדל, שאליו התלוו צלפים חמצמצים, העניק עוד טוויסט מעניין לטעמי האספרגוס העזים בלאו-הכי.

במסעדה שבה הטעמים כל-כך מיוחדים, כל-כך מרגשים, חייבים לתת לחיך הפסקת רענון קצרה. בדיוק לשם כך הוגשו לנו כוסיות מתוקות ובהן גרניטת אשכוליות, קמפרי ונענע קפואה ומצוינת.

לעיקריות הזמנתי את אחת ממנות הדגל של "גבריאל": וולינגטון, שהיא מנת פילה בקר איכותי ועשוי כהלכה, כבד אווז נימוח ושכבת פיטריות שמפיניון טריות ונהדרות, הנחבאים להם במעטפת בצק פריכה ונהדרת. אל היופי הזה מתלווה רוטב פורט ארומתי ומתקתק, ולצד המנה זוקיני, גזר, וגראטן תפוחי אדמה שטעמיהן מפתיעים ברמתם. רני בחר בפילה בס הסלע. השהות המתוזמנת היטב של הדג על הגריל, והחמצמצות המדויקת של רוטב הלואיזה והזעתר, יצרו אפקט שהעניק השלמה מוחצת לרוך ולעדינות של הבשר הלבנבן. התוספת לפילה הייתה קולאז' שובה-עין של ירקות בשלל צבעים וטעמים. החיבור המושלם בין הדג לירקות הזכיר לרני את הצמד הירושלמי המופלא אורי מלמיליאן ואלי אוחנה, וכך, כשהביס האחרון עדיין בפיו, הוא חייך באושר ואמר: "אליפות".

הדפס כתבה שלח לחבר
7071 מסעדות במאגר
”  “ על