מסעדות | אוכל | קופונים | הנחות | ROL - Restaurant On-Line

פורטל רול - מדריך מסעדות ומגזין אוכל. מכיל מידע אודות אלפי מסעדות, בתי קפה ופאבים. בנוסף מצרף קופוני הנחה, מתכונים, קייטרינג וסדנאות בישול.

יום ראשון - 22.10.2017
אוהבת בשר, כן? מאוד אוהבת. אז איך זה שהיא כל כך מתלבטת בין הפילה לאנטרקוט? לאן נעלם ביטחונה המוצק באשר לחלקי הפרה השונים אותם היא נוהגת לצרוך השכם והערב? מצד אחד חשקה נפשה במעודנות מרקמם של מדליוני הפילה, אך מצד שני היא התאוותה לטעמו הבשרי המשכנע של האנטרקוט. היא בהתה בי בעיני עגל מצוקתיות, גירדה בפדחתה, מצמצה בעיניה ואף זרקה לאוויר כמה "אופים" רוטנים. 5 דקות שלמות לקח לי להבין את הרעיון, את הרמז העבה ואת כוונתה הברורה. "טוווווווווב", הגזמתי במשיכת המילה, "אני אקח אנטריקוט, את תזמיני פילה, ונתחלק. אני לא רוצה שתחיי חיי מצוקה, ובשביל זה יש חברות, לא?" כעת, כשידעתי שמקומי בגן עדן מובטח, יכולתי ליהנות מהאנטרקוט הנדיב שלי, המלווה באורז ביתי (לפי בחירתי). הנתח הוגש כשהוא ורדרד מפנים, והיה רך וטעים ונטול שומן, כך שיכולתי ליהנות מכל 150 הגרם שהוקצו לי ממנו על- ידי שותפתי לארוחה. שרון בדקה שהגעתי לקו החצי ומשכה ממני את 150 הגרם הנותרים. לאחר טקס חילופי הצלחות זכיתי לטעום את הפילה הנימוח והמעודן שלה. איזה יופי. דבר אחד לא הבנתי, למה, לעזאזל, היא הזמינה אורז? איפה היא שמעה שאורז הולך עם פילה? מכיוון שאני מכירה אותה לא מהיום, ויודעת שהיא אוהבת בשר, מכל סוג ללא הבדל דת, גזע, ומין, העדפתי לא להסתבך.

היא כמובן הייתה מרוצה משתי המנות והכריזה על זמן קינוח. בתוספת של 20 ₪ לעסקית, הזמנו סופלה שוקולד בלגי, המוגש לצד גלידת וניל. העוגה, על-אף היותה מזן עוגות הפרווה, הייתה חביבה, חמימה ומתקתקה והיוותה סיום אידיאלי ולא כבד מידי לארוחת השחיתות בצהרי היום. מכיוון שלא הכרתי את המקום לפני כן, חשתי צורך להטריד את המלצר החביב במספר שאלות קיטבג, מהן למדתי את הפרטים הבאים: בימים ראשון עד רביעי בערב מתפקד המקום כמסעדה עם מלצרים מזמרים, די-ג'י, ריקודים וקריוקי. בחמישי ובמוצ"ש אמונים על האווירה מלצרים מזמרים ודי ג'י.

כשהתקרבתי לביתי ראיתי מרחוק גרפיטי חדש המעטר את החומה הסמוכה למקום מגורי.
"מושחתים נמאסתם" היה כתוב עליה באדום צעקני. אי אפשר להגיד שהכתובת לא היתה על הקיר.
מאת: יעל רייף
מקום מהסרטים: עיסקיות שחיתותיות מהסרטים
"מקום מהסרטים" – פאב מסעדה כשר וייחודי במרכז תל-אביב – מציע תפריט בשרי ופרווה בינלאומי, המופק תחת ידיו האמונות של השף אבינועם וקסלר. פרגנו לעצמם עסקית במקום, כך תוכלו להתרשם מהתענוגות הקולינאריות שיש לו להציע במחירים משתלמים ביותר.
הבוקר, עת התארגנתי לביקור המסעדה השבועי שלי, בחנתי פילוסופית את השאלה מהי שחיתות? האם אכילת פילה בקר בשעה 12 בצהריים היא מעשה הנחשב מושחת? האם עלי להרגיש מושחתת? ומה העונש שעלול להיגזר עלי בשל כך (אולי נתפשר על עסקת טיעון מוצלחת)? חדורת ייסורי מצפון מהזן המושחת ביותר שמתי פעמיי ל"מקום מהסרטים" – מסעדה בשרית כשרה המתפקדת בשעות הלילה כבר קריוקי וריקודים. די מהר הסתבר לי שלא הייתי המושחתת היחידה בסביבה.

על אף שהייתה זו שעת צהריים מוקדמת המסעדה הגדולה, המצוידת בכורסאות עור נוחות בסגנון דיינר אמריקני, החלה להתמלא אט אט. הבר המואר בכניסה למסעדה משך אליו "מושחתים" אחדים גם כן. וילונות אדומים לאורך המסעדה, קירות מחופי עץ ודיוקנאות בשחור-לבן של שחקנים וזמרים, שחלקם כבר עזבו את עולמנו, גרמו לי להרגיש כאילו אני נמצאת בחדר ההמתנה לפני המעבר לעולם הבא, מוקפת בסנדק, נווד, בזאת שאהבה יהלומים ובשאר מוצלחים ז"לים.

המקום מציע ל"מושחתי" הצהריים עסקיות מגוונות, אשר מחיר הזולה שבהן 39 שקלים. העיסקיות כוללות מנה ראשונה, מנה עיקרית, המלווה בתוספת, כוס שתייה קלה וכדור גלידת סורבה, או שתייה חמה. כל אלו במחיר המנה העיקרית בלבד. אנחנו, כמובן, בחרנו בעסקית היקרה ביותר, שמחירה 79 שקלים – שווה בהחלט בהתחשב במה שהיא כוללת. חברתי שרון, שאותה הכרתי לראשונה בקבוצת התמיכה לקרניבורים אנונימיים, הלכה על מנה ראשונה של קרפצ'יו פילה בקר (תוספת של 10 ₪ לעסקית) ועל לחם הבית בליווי מטבלים (8 ₪). הקרפצ'יו, שמעליו חומץ בלסמי חמצמץ ושמן זית מעודן, ערב לחיכה. המלח הגס, כך ציינה, הוסיף פריכות חביבה למנה. לחם הבית – פוקצ'ה חמימה מלווה בטחינה, ממרח שום צמחי וממרח עגבניות מיובשות – התאים פיקס לקרפצ'יו. אני, שהפגישות ב"קרניבורים אנונימיים" החלו להשפיע עלי לטובה, הסתפקתי במנה של חציל בגריל בזילוף טחינה, שמן זית ולימון, והייתי מרוצה. ליבת החציל החמימה, שנקלה על הגריל דקות קודם לכן, הייתה רכה וטעמה היה "גרילי" ו"פחמי" במובן הטוב של המילה. הטחינה, הייתה בובה של שידוך לחציל, והלחם התאים פלאים גם לה.

לא יאמן. השעה הייתה 12 וחצי בצהריים והמסעדה היתה כמעט מלאה. באקט של ביקורתיות אוטומטית, שכל כך אופיינית לי, ציינתי ביובש (ויש האומרים שגם במבטא פולני כבד): "מה זה?! אנשים כבר לא עובדים במדינה הזאת!? אין להם בית?" שרון, שהתעלמה מהקשקשת שלי לגמרי, ונראתה כל העת מוטרדת מעט, כמו משדרת מצוקה לא ברורה, הסבה את ליבי למה שהטריד את מנוחתה. היא
הדפס כתבה שלח לחבר
7060 מסעדות במאגר
”  “ על